יום שבת מוקדם מאוד בבוקר נסעתי צפונה לצלם מרוץ אופנועים. כולי התרגשות זאת הפעם הראשונה שאני הולכת לצפות ולצלם במרוץ. בטוחני כי אפגוש שם חבורת גברים מצואיסטים עם אגו בשמים.זה אחד הדברים שהעסיקו אותי בדרכי לשם. להפתעתי הגמורה, המצב היה הפוך לגמרי. מצאתי שם חבורת גברים מלוכדת שבאו להתחרות כי זה מה שהם אוהבים לעשות. כל הכבוד.
הגעתי למרוץ עם משימה לצלם ואני לא יודעת ממה נהניתי יותר, מהצילום עצמו או מהאווירה ששררה במקום. על אף החום שהיה באותו יום, זה היה שינוי מרענן להיות במקום פתוח בלי האוויר הדחוס והבניינים הסוגרים של תל אביב.
לאחר הכנות והתארגנויות סוף סוף התחיל החימום של לפני המרוץ עצמו ואני התחלתי לצלם באינטנסיביות ובהתלהבות. כצלמת זו פעם ראשונה שאני מבינה מה הפירוש "לתפוס את הרגע". עד היום הפריימים ש"תפסתי" היו מבוימים או כאלה שמאפשרים להתכונן ולכוון.
בתחרות הסופרמוטו האחרונה הרגשתי את האדרנלין גועה לא פחות מהרוכבים עצמם כאשר הם עלו על האופנוע וחיכו "לתפוס את הרגע".
כל לחיצת כפתור היתה מלווה בהתרגשות. אוקיי, האם תפסתי את מה שרציתי. הרבה פעמים אכן תפסתי.
אז הנה חלק מהרגעים...