כל מה שצריך לדעת - צלמים גרפיקאים ודפוס אתר האופנועים הישראלי

חנות |  ראשי |  לוח |  פורום |  חדשות |  מאמרים וכתבות |  מדריך בתי העסק


ישראל - נורבגיה - ישראל ב - 2x 2
2 אופנועים ו- 2 אופנוענים דפוקים
כתב אוריה שי


הימים החמים של אוגוסט בעיצומם. ואני - אני יש לי גירודים בידיים. יתוש הנדודים מזמזם לי נמרצות באוזן ואני חסר מנוחה. 4 חודשים עברו מאז הטיול ליוון טורקיה ואני פקעת עצבים. טלפון לאריק קהת ידידי ושותפי לטיול הקודם. הוכיח את עצמו הבחור. אני בניווט והוא על האוכל. אין וויכוחים. לאן שאני נוסע הוא אחרי ומה שהוא מבשל אני אוכל. אחלה סידור. "אריק, רוצה להצטרף לטיול שנספר לנכדים?" אני שומע את העיניים שלו נוצצות בצד השני, "מתי?" הוא מתעניין "מצידי אתמול" אני מתריס. "תן לבדוק חופש לחודשיים" עונה לי אדון חברת חשמל. בדיקות ולחצים ויש תאריך, 20 בספטמבר.

אני אוההההההבבבבבב את ההתרגשות הזאת של להכין את האופנוע לטיול. ציוד, ארגזים, כלים, שק"ש, אוהל, בגדים ועיקר - איך לחלק ולקשור ציוד במשקל של 40 ק"ג כך שלא ישפיע על ההנדלינג של האופנוע. ועכשיו - לבחירת האופנוע. אז ה -XT לא לעניין למרחקים כאלו, ה - V-MAX לא עושה לי את זה, הדוקאטי ספורטיבי מידי ולא אוהב מטען, ואחרון חביב - ימהה XJ 900 , בינגו. לא מזמן רכשתי אותו, ידידותי למשתמש, ספורט - טורינג חזק ובהחלט מתאים למשימה. אריק על ימהה .GTS 1000 לפנינו 23,000 ק"מ הלוך וחזור של כבישים משובחים) לא משובשים) ברובם לתפארת יבשת אירופה.

היעד - נורד - קאפ. הנקודה הצפונית באירופה, קצה הקצה של נורבגיה, משם ביום הארוך בשנה ב-21 ביוני ניתן לראות בחצות איך השמש יורדת לשקיעה, נוגעת במים וזורחת חזרה. נורא רציתי לראות את זה קורה אך אנחנו כבר אחרי התאריך. מה שיהיה יהיה. לצאת לנורבגיה לקראת סוף ספטמבר ולשאוף להגיע לקצה הצפוני של היבשת לפני השלגים, ובכן צריך יותר מזל משכל. סבלנות.
אנחנו על המעבורת ליוון - סי הרמוני, דוגית פחות או יותר ואחרי 3 ימים - יבשה מוכרת. יוון. שוב סלט יווני וסירטאקי. אנחנו צפונה נגד הזמן.
מה שהיה לי בראש זה לתת גז ולהצפין כמה שיותר. פיראוס - פאטרס בשלוק אחד, מה זה 210 ק"מ. זה אנחנו עושים לפני הקפה של הבוקר. פאטרס, מעבורת לוונציה. גמרנו את הקטע הימי. זוג גרמנים על
2 ימהה 650 XS זהים ועם קעקועים זהים, חברי אחוות האופנוענים הגרמנית ROAD REBELS משהו ממינכן, וחבר שלהם על B.M.W. R 100 GS מזמינים אותנו לרכב איתם עד מינכן דרך הדולומיטים. הוא מקועקע וחביב, היא בלונדינית מקועקעת ורזה אולי 40 ק"ג, לוקחת את הסיבובים כאילו שומאכר אח שלה או לפחות השכן.

"הלם נוף" אני חושב שקוראים לתופעה הזאת הפסיכולוגים. כל סיבוב, כל עליה, כל ירידה הפתעה חדשה. כמו לנסוע מגלויה לגלויה. אסור לשכוח מידי פעם להביט בכביש, מה למה? כי יש קטעים שצד אחד הר וצד שני תהום. בדרך בסיבובים כל אחד מאיתנו מביע את עצמו, דרך נהדרת להכיר אחד את השני. האופנוע הוא ההמשך של הזין. הסתבר שגם אצלה למרות שאין לה. קפה איטלקי מעולה באחד הכפרים בדרך. שיחה קולחת באנגלית. "לאן"? שואלים. "נורד - קאפ" אנחנו עונים. "בתאריך כזה"? מתפלאים, "דפוקים" לא מאחרים השלושה להביע דעתם. אנחנו מחייכים. "המסע הוא תכלית הכל".

מינכן, 22.00. "בואו לישון אצלנו" מזמינים אותנו הזוג. כולנו בדירה קטנה אבל עם לב גדול. אופנוענים.

אחד הדברים האהובים עלי בטיולים זה החיבורים עם אופנוענים אחרים ולהרגיש כמו חברים אחרי שתי שניות. נאה דורש ונאה מקיים. חצי ממטיילי האופנועים שהגיעו לארץ התארחו אצלי.

בוקר. אנחנו על האוטו-באן. עפים בגשם כמו עפיפונים. נוהגים נגד הזמן. גומרים שניים שלושה מיכלי דלק ביום. מאות ק"מ. בתחנות דלק פוגשים אופנוענים שחוזרים מדרום אירופה. "לאן"? מתעניינים, "נורד - קאפ" אנחנו במקהלה. ???! "בתאריך כזה"? מתפלאים, "דפוקים" הם מסננים מתחת לקסדה במבחר שפות.


התכנון היה כאמור לגמוע כמה שיותר צפונה ובדרך חזרה לטייל. היעד - נורבגיה.

אנחנו בצפון דנמרק, מעבורת ל- CRISTIANSAND בנורבגיה ומכאן - מתחילים בטיול.

נדבקים לצד המערבי כדי לעבור את הלגונות והפיורדים, כפרי דייגים, תחילת אוקטובר, גנרל חורף כאן הוא בדרגה יותר גבוהה מאשר באיזור הים התיכון. אנחנו עדיין ישנים באוהלי ומתקלחים בקבינות נקיות בתחנות הדלק תמורת 5 ₪ בערך. קונים את האוכל בסופרים ואריק מבשל. קוסם. יום אחד נשארו רק נקניקיות. שיפדנו אותם על קולב המתכת שלקחנו מהמעבורת וצלינו אותם על הגזיה. בבית אין לזה את אותו הטעם. החיים היפים שנקראים "חופש".

אנחנו בברגן. עיר נקייה להפליא. עולים לתצפית. חיים רגועים יש לאלה. האינתיפאדה היחידה שהם מכירים זה הכלבים שמשתוללים להנאתם בפארק. וכל תחנת דלק אותו הסיפור. "לאן"? שואלים.

"נורד - קאפ" אנחנו עונים. "בתאריך כזה"? מתפלאים, "דפוקים" לא מאחרים להביע דעתם. אנחנו מחייכים. בסוף נאמין להם.

פנינו צפונה ואנחנו חוצים את GAIRENGER FIORD. זהו הפיורד העמוק והיפה בעולם ותמונתו המפורסמת מראה אדם שוכב על המצוק ולמטה רואים אונית נוסעים ענקית בגודל של ג'וק. אנו עולים על כביש מספר 6. הכביש היחידי המקשר עם צפון נורבגיה. מפיורד לפיורד נופים שלא יאמנו. מצוקי גרניט בגובה קילומטר וצבעי מים מרהיבים וכהים נושקים לחופים ירוקים וכפרים שלווים עם גגות אדומים. סליחה על ההיסחפות אבל זה פשוט ניראה נפלא.

ככל שאנו מצפינים יותר אנשים משכנעים אותנו שאנחנו דפוקים שבתחילת אוקטובר אנחנו מצפינים במקום להדרים. מה לעשות, אנחנו לא ציפורי נוד. מפאס לפאס ואנחנו חוצים את השער לצפון הארקטי ל- SOGEN FIORD - פאס מדהים ומסוכן והגשם לא מרחם. והנה גלובוס ברזל, ושלט ענק "חוג הסרטן". אנחנו בקו רוחב 66:33. כאן מתחיל הקוטב הצפוני בגרסתו ה"מעודנת". עדרי איילים העידו כי אנחנו באזור "הנכון",

הלילות מתחילים לרדת לאפס מעלות ואנחנו עוברים ללון בבקתות עץ. דבר אחד הקפדנו לא לפספס בטיולים - ארוחת שחיתות בימי שישי.

והנה סיפור מביך. יום שישי ואנחנו נכנסים לקמפינג של בקתות עץ שומם בדרכנו צפונה והזמן כבר מחוץ לעונה. לפתע מגיח בעל המקום הוא גרמני וחיוך של סימן שאלה על פניו."מאפה ולאן?" הוא מתעניין, "נורד - קאפ" אנחנו מתורגלים בתשובה. מרוב רחמים עלינו שאנחנו דפוקים הוא נענה לבקשת ההנחה שלנו כי בכינו שלא נישאר לנו כסף לחזור הביתה בשלום ונותן לנו בקתה בהנחה הלוואי עלי בית כזה. אריק מתחיל להכין את ארוחת השחיתות ותוך שעה אני עורך קידוש ואיך שאנחנו מתחילים להתנפל על האוכל - ניכנס הגרמני. לי ניתקע האוכל בגרון מרוב בושה שבכינו שאין לנו כסף והוא רואה ארוחה שלא מביישת את ביל גייטס. אריק לא יכול להתאפק ופורץ בצחוק מטורף כמו שרק הוא יודע. אני מחפש או זולה להתחבא או רובה לירות באריק, מה שיבוא קודם. הגרמני מגמגם, אני בניסיון להציל את השם של ישראל בעולם מזמין אותו ואת אשתו לארוחה, הוא אומר שכבר אכלו ומוסר לנו שמזג האוויר מחר סוער לפי מה שאמרו בטלוויזיה. אנחנו מודים לו ואוכלים בשתיקה רועמת.

מכאן וצפונה העניינים כבר לא פשוטים. למרות שאנחנו מצוידים בשיא הציוד. לנסוע ב-4 מעלות, ערפל וקור חודרני זה כבר חוויה מפוקפקת. אבל יעד זה יעד ואנחנו בדרך ומה שיהיה יהיה. אפילו להשתין נהיה משימה מסובכת כי הידיים קפואות ולהוריד את הכפפות, המממממממ בעדיפות נמוכה מה גם ששיש מכנסי ניילון מעל מכנסי עור מעל גטקס ורק אז מסתתר לו זה שהאופנוע הוא ההמשך שלו והוא - ממש לא בראש שלו לצאת לקור כזה כמי שרגיל למקומות חמים. כמה פעמים הגעתי לסף התפוצצות עד הצעקה המשחררת. אבל זה תענוג ברמה שאני לא פוגש מידי יום.

קצה היבשת. נורד-קאפ הוא אי (שאורכו מדרום לצפון 35 ק"מ) ושקצהו הצפוני הוא היעד. עולים על מעבורת ומפליגים לאי. השעה 18.00 וצריך לאתר מקום לינה. התאריך 3/10 וכבר חזק מחוץ לעונה. אני אומר לאריק שצריך להצפין ככל האפשר כי מחר שלג ושיישאר לנו כמה שפחות לנהוג לקצה. אנחנו מצפינים ומוצאים כפר 20 ק"מ מהנמל בכוון שלנו. נכנסים ומחפשים צימר אכסניה או מה שיש, ואין כלום. אני דופק על דלתות שכתוב "קבלה" או "צימר" וכולם אומרים "סגור, סוף העונה".

בעיה. בחוסר תקווה ובקור בלתי אפשרי קרוב ל-0 מעלות אני מזהה צריף על גדת מים עליו כתוב "קבלה". ניגשים, אף לא אחד. אני מניח יד על הדלת - פתוח. צימר מגניב. השעה 20.00. אנחנו ממתינים עד 22.00 שמישהו יגיע כדי לשלם לו. אף אחד לא בא. מחליטים להתקלח ולישון ומקסימום בבוקר יגיע מישהו ונשלם לו.
אני אומר לאריק שלדעתי זו מלכודת תיירים ובבוקר יקרעו לנו את הכיס. אריק אומר שבטח דייגים יצאו וחוזרים לפנות בוקר ורוצים את המיטות שלהם וזו הסיבה שהמקום פתוח. בכל מקרה אנחנו בצרות.

07.00 בבוקר אנחנו מוכנים לתזוזה וממתינים שיבוא מישהו שנשלם לו. פותחים את הדלת ומכת קור ושלג של בוקר זעפני ואפור אומרים לנו "זהו בוקר של יום שתיזכרו". האופנועים מכוסים עם הכיסוי האפור ועל זה מכוסים בשלג עבות. אנחנו מסירים את השלג ומנסים להניע. המנועים קפואים ובקושי מסתובבים. אך בגלל שלקחנו אותם לכזה טיול היה לנו הסכם שבעיות טכניות הם לא עושים לנו. אז הניעו אחרי שהזכרנו להם את ההסכם.

טוב. ממתינים. מגיעה נורבגית לצימר ב-08.00 שהמקום שלה. תדהמה על פניה. אני מתנפל."סליחה, סליחה, סליחה שנכנסנו לישון נשלם לך כמה שתרצי" אני מקדים תרופה להיסטריה. חיוך. אני לא מאמין. "מה, מה, מה" אני מגמגם. "בתחילת כל חורף מגיע האינסטלאטור לסגור את הברז הראשי ולרוקן את הצינורות שלא יקפאו ויתפוצצו. זאת הסיבה שמצאתם את המקום פתוח, כי הוא לא הגיע אתמול אלא רק היום" היא מסבירה. אריק ואני מביטים אחד על השני. "איך זה מזל שכזה שהמקום היחידי באי הזה שהיה פתוח ומצאנו אותו בפוקס ממתין לנו ועוד בעלת הבית במקום לקרוע אותנו לוקחת לנו חצי מחיר???!"
רק בטיולים יכולים לקרות מקרים שכאלה. "מאפה ?" מתעניינת האישה המקסימה, "מישראל לנורד- קאפ" אנחנו מתורגלים במקהלה."דפוקים" היא חווה את דעתה. כמעט השתכנענו. "אפשר ללון עוד לילה"? אני מתחצף, "כן, אך אצלנו בבית יש עוד צימר כי היום יבוא האינסטלאטור לסגור את המים. ושוב בחצי מחיר" אני מתחיל להשתכנע שיש אלוהים גם בנורבגיה.

אנחנו זורקים את הציוד בצימר החלופי ורוכבים על השלג, עוד 14 ק"מ עד הקצה. היעד. אבל השלג כמו שמן ואריק מוריד הילוך, נועל את הגלגל האחורי ואני שומע מאחורי קולות פצפוצי פלאסטיק. הארגז של אריק נישבר. אני קולט במראה את הצמד אריק - ימהה על הרצפה, שולף את המצלמה ומנציח. עוד כמה ק"מ של רגליים פשוטות לפנים ב- 5 קמ"ש ואנחנו בקצה.

תופעת טבע מדהימה מקבלת את פנינו ובתוך שעה סופת שלג ושמש עם שמים בהירים מתחלפים 3 פעמים. גלובוס ברזל ענק שהניחו פורצי הדרך ב- 1913 הוא סמל המקום ואנחנו מבקשים מתיירת אמריקאית לצלם אותנו על רקע הגלובוס. מביטים למטה מהצוק. האוקיינוס הצפוני. אנחנו בנ.צ. 71.10.21. הקוטב מתחיל בקו רוחב 66 מעלות ואנחנו עם אופנועים ב-4/10 בקו רוחב 71. קופאים בשלג. גאוות יחידה. היעד הושג.

חוזרים לצימר. תחזית מזג האוויר מספרת שכל הלילה ירד שלג וכל 400 ק"מ הצפוניים של נורבגיה מכוסים. אי אפשר לנהוג על שמן / שלג 400 ק"מ. אנחנו תקועים?
"מה פתאום" נחלצת בעלת הבית לעזרתנו, "יש מעבורת לכוון ברגן" היא מתקשרת למשרד המעבורת ומזמינה מקום לשני אופנועים ושני אופנוענים דפוקים לכוון דרום. מסתבר שהמעבורת
COAST STIMER יוצאת מידי שבוע מנורד-קאפ עד ברגן כאשר בדרך היא חונה בערים ובכפרים שלאורך החוף וזהו בעצם הקשר התעבורתי היחידי של הצפון הקפוא בחורף עם החלק הדרומי כי לעיתים מגיעה הטמפרטורה למינוס 50 מעלות ולא ניתן לנוע ברכבים או משאיות על הכביש.

"בוא נשים את האופנועים בנמל כי המעבורת יוצאת ב- 05.45 ואני פוחד שאם יהיו עיכובים ונאחר את המעבורת, נצטרך להמתין שבועיים" אני פולט לעבר אריק. הורדנו את האופנועים לנמל מרחק 20 ק"מ ולקח לנו 3 שעות להגיע. כיסינו וקשרנו. חזרנו במונית לצימר וקבענו עם הנהג למחר ב- 04.45. בבוקר גלגלנו את האופנועים לבטן המפלצת והרגשתי כמו יונה הנביא.

האוניה הזאת היא עיר מפוארת על המים. קשה לתאר את ההדר והפאר שלה. אולי זה ניראה לנו ככה אחרי האוהל וקור. למרות הקור אנחנו על הסיפון, מתפעלים כיצד מתמרן הרב חובל בעזרת מדחפי הצד את המפלצת בין סלעי הפיורדים. "כמו עם כף נעל" אני צוחק.

אנחנו באזור ה- 500 ק"מ דרומה מנורד- קאפ אחרי יומיים במעבורת והשלג ניראה רק בקצות ההרים. בעיר מו-אי-רנה אנחנו נפלטים מהמעבורת לא לפני שהקפטן אומר לנו "אתם דפוקים". האמת שאנחנו כבר די משוכנעים.
אני מכוון מזרחה לכוון הגבול עם שבדיה ואחרי טיסה נמוכה בין שדרת עצים אין סופית בשלכת צהובה, אנחנו בשטוקהולם. צימר נחמד אך אין לנו אוכל ולא בא לנו לצאת לעיר אחרי נסיעה של 700 ק"מ ואריק מוכיח לי איך שנינו אוכלים טוב מביצה אחת ופירורים מהלחם היבש שנישאר. קוסם.

למחרת אנחנו על המעבורת לדנמרק. "אני רוצה לפריז" מיילל אריק. בדרך חזרה כבר באמת הזמן לא חשוב. אנחנו מטיילים טיול סטרילי בין ערי הבירה. "צריך לבקר את מוניקה בגרמניה" אני אומר לשנינו. "הגרמנייה סינית שהכרת במצרים"? שואל אריק. אני מחייך.
קופנהגן, אמסטרדם, בריסל ופאריז. אנחנו לוקחים את הזמן על הרוחב. אוכלים טוב, מטיילים ברגוע ומחליטים שיש מקום לברדק קטן. אנחנו מחליטים לישון על פיסת האדמה היקרה ביותר בעולם כי אין לה מחיר. אם כבר אוהל בפאריז אז בסטייל. נכון. מתחת למגדל אייפל. כל מי שעובר בערב אומר
"אתם דפוקים, אם יגיעו משטרת התיירות הלכה עליכם". אני חושב לעצמי שמה שיהיה יהיה ושהמסע הוא תכלית הכל. אלא שבבוקר, 07.00 הכל מקופל ובדיוק עוברת ניידת של משטרת התיירות. יותר מזל משכל. מקרה קלאסי.

3 ימים אצל מוניקה וששת חברותיה בקומונה במעונות הסטודנטים בגרמניה. טיולים רגועים באזור ומועד הכרטיס של המעבורת יוון - חיפה כבר ניראה באופק. בכי קורע לבבות של החבורה כששני האבירים עולים על האופנועים ומתרחקים לכוון ארץ הקודש.

קצת מעברי אלפים וקצת אדרנלין ואנחנו בחניית תדלוק בדרום גרמניה ליד אגם קונסטאנס.
2 אופנוענים גרמנים רואים את האופנועים העמוסים ובאים להתקשקש איתנו. "מאפה באתם? מנורד - קאפ ???- דפוקים" לא אחרה דעתם להגיע. בלונדינית בסביבות גיל ה- 50 לא מסירה עיניה מאיתנו. אני מזמין אותה לשולחן. "יש לי ולבעלי 2 אופנועי B/M/W/ R 1000 GS וגם
הארלי דוידסון FXR" מסבירה לנו. משם להזמנה ללינה הדרך קצרה. יומיים אצל הזוג השרוט ביותר בגרמניה. היא רוכבת כאילו לא צרבו לה "סכנה" במוח והוא מופרע על נשק. חוץ ממאות רובים ואקדחים יש לו בבית גם שריונית וקומנדקר חמוש. הוא לבד יכול לכבוש את לבנון.

אנחנו בוחרים מסלול חזרה ויש אפשרות שמעבר סאן - ברנארד סגור אך אני מחליט ששווה לנסות ואנחנו עולים לקור של האלפים. בגובה 2200 מ' יש אגם בפסגת ההר. חבל שהכל ערפל. משם לוונציה.
אנחנו שוב על המעבורת. ופוגשים את דניאל שהוא דרום אפריקאי יהודי שמדבר עברית וגם את שפת המאייה, מרתק אותנו 24 שעות בהרצאות שלו.

יוון, סיבוב קטן בפולופונס ושוב על המעבורת מפיראוס לחיפה.
ההפלגה מחזירה אותנו בעדינות לחיים המטורפים. "איזה מזל שיש לי אפשרות לפעמים להיות אני" אני חושב לעצמי, ומתחיל לדמיין את הטיול הבא. לאן? על כך בפרק הבא.

ועד אז. יעוץ חופשי למטיילים בטלפון 050-5982207 . שלכם, אוריה שי


מסלולים נוספים עם אוריה שי
טיול יוון - טורקיה על אופנוע
טיול עם אופנוע למצרים וסיני

לראש הדף 

כתוב לנו |  אודות |  הסכם שימוש |  ש"ות |  הצהרת פרטיות |  חיפוש |  החשבון שלי |  פורום |  בית

  XNET Smart Solutions All rights reserved © 1998-2005