אופנועים רכיבה נכונה אתר האופנועים הישראלי

חנות |  ראשי |  לוח |  פורום |  חדשות |  מאמרים וכתבות |  מדריך בתי העסק


טיול יוון - טורקיה על אופנוע - אוריה שי

בעוד המנוע חם מהטיול במצרים, אני מקבל גירודים בכפות הידיים ומחליט לצאת שוב. אז ישבתי עם הזריחה בחוף אכזיב ותוך כדי מדיטציה ניסיתי למקד את הרצונות שלי גם בענין הכוון וגם בענין סוג הטיול שאני רוצה לעשות. עכשיו, אחרי שחיפשתי ומצאתי את הגבולות שלי בטיול במצרים, אחרי ריגעי הפחד שחוויתי בצד הרגעים הקסומים, אני מרגיש כמו פופאי אחרי התרד וניזכר ביוון וטורקיה הזכורות לטוב. בינגו. אז לבד? או עם זוגתי? עם חברים? או חבר אחד? עם הימהה XT 600 או עם הקאוואסקי VN 1500 או עם ה-V-MAX או עם הדוקאטי SS 750? אלו האופנועים שהיו ברשותי אז וההתלבטות היתה קשורה להנחות היסוד של עם או בלי בת זוג כי צריך לקחת בחשבון את משקל המטען ומקום לטיול בן חודש עם אוהל, שקי שינה ומזרון מתנפח, גזיה על דלק, כלים, בגדים לשניים וכו'.


הבחירה נפלה על ה-VN 1500 משום שהדוקטי ספורטיבי מידי ואין מקום למטען. ה-V- MAX
בן 3 שנים ומתוחזק גרוע כשקניתי אותו בחצי מחיר, היה חדש אצלי ועדיין לא היכרתי אותו מבחינה מיכנית וגם אין מקום למטען. ה- XTקטן לשניים עם כל הציוד. טוב, את מי לצרף? אריק מתאים כי הוא לא מפונק והוא לא יקטר - בחרתי אותו מכל חברי. טלפון לאריק, אנחנו במ.מ.ס.י, הניירת מוכנה ומתורגמת, קובעים תאריך לפי המעבורת ואנחנו על ה"סי-סימפוני". 10 ימים אחרי שחזרתי ממצרים אני שוב בדרך. מה צריך יותר?

בבטן האוניה נחים להם בציפיה לבאות ה - VN 1500 והימהה GTS 1000 של אריק וחנה. אנחנו משודרגים ברצונו הטוב של הקפטן (שהכיר אותי כלקוח וותיק) מהסיפון לחדר. פינוק ראשון. לילה קסום. אנחנו על הדק בשיחות עומק עם הרוח הקרה של אפריל ובבוקר - קפריסין. טיול באוטובוס בעיר וקצת על חוף הים וב - 14.00 אנחנו שוב על המעבורת. הפלגה רגועה והכנה מצוינת למסע, כמו כניסה נעימה לזמן ומקום אחר המצפים לנו בהמשך. 7.00 בבוקר למחרת אנחנו עוגנים בנמל רודוס. אני מהסס אם לחתוך במעבורת מרודוס למרמריס או בודרום. אך הבירור במשרד הנסיעות מעלה שמחיר הכרטיס יוון טורקיה היסטרי בגלל היריבות ומחליטים להשאר על המעבורת ואת מחיר הכרטיס לשלם על הדלק מיוון לטורקיה כי כך בעצם אנחנו מטיילים.

פיראוס. צלילי הבוזוקי וריח הים בחיבור של דימיון ומציאות נהיים מוחשיים. קודם כל סלט יווני וצזיקי בשביל להטמיע את יוון, אבל עיר גדולה זה לא בשבילי ליותר משעה ואנחנו מצפינים לכוון סלוניקי.

בסלוניקי שוב פוגשים את הים ומצד שמאל סוכנות הארלי דווידסון. לבקר לא לקנות. לקנות בפנסיה. נכנסים ומולי נווד אופנועים לבוש עור מרוט שגם ביקר בסוכנות והוא מוכר לי. רוכב על מוטו-גוצי 1000. "מאפה"? הוא מפטיר לעברי לאור האופנועים והמטען. "מישראל" אני עונה ושואל את עצמי אם כבר ראיתי את האיש הזה. "אתה מכיר את בוננזה"??? הוא שואל. האסימון נופל. "יארי" אני צועק בהתרגשות. "אתה מכיר אותי?" הוא נופל על התחת מתדהמה. "בטח, היית עם בוננזה אצלי בבית, היה לך הארלי כחול", אני מזכיר לו, "רק שמאז הורדתי את הזקן ועשיתי קרחת". חיבוקים. העולם מה זה קטן. הוא הזכיר לי את העוף המפואר שאישתי דאז הכינה ושבוננזה לבד טרף 3 תרנגולות. צחוקים ודחקות. "המסע הוא תכלית הכל" אנחנו מסכימים ומצפינים לכוון אלכסנדרופוליס. קמפינג, אוהל, ארוחת שחיתות (אורז עם רוטב) וחיוך תוך כדי שינה. אני אוהב לפרק את האוהל, לנפח את המזרן ולחייך אל הכוכבים. מבט אל האופנוע, "תודה" אני לוחש. אני מרגיש כמו עליסה בארץ הפלאות.

בוקר. כל אחד מתקתק את התפקיד שלו. מריאן אורזת ואני קושר. תה מהתרמוס קצת חם מאתמול בלילה והאופנועים מחליקים באלגנטיות לכוון טורקיה. גבול. בילבולי מוח טורקיים. צריך ביטוח. טוב. מונית לוקחת אותנו לכפר הסמוך - 16 דולר ל-3 דקות נסיעה. בן זונה. הבנות נשארות בגבול לשמור על האופנועים. מגיעים לסוכנות הביטוח. "צריך ביטוח לשנה" אומר הנציג. "מה?" אני מתרעם בכעס, "באנו לחודש, מה שנה"?. הנציג מחייך ואומר "דולר וחצי". "מה דולר וחצי"? אני מקשה. "לשנה" אומר הנציג. היתם צריכים לראות את הפרצופים שלנו. אם תפתחו את המילון על ערך "תדהמה" תימצאו שם את התמונות שלנו באותה סיטואציה. "איסטנבול איסטנבול" אני מנגן בראשי את שירו של הצרפתי הקטן. מלון מזדמן. 25 דולר לזוג לחדר סביר בהחלט. מגיע לנו מידי פעם מלון. איה סופיה, המסגד הכחול, מוזיאון טופקאפי, ארמון דולמהבאחצ'ה, קרן הזהב, חנות עור, מכנסיים בהזמנה לפי הראש שלנו מוכנים בתוך 4 שעות. נפלא.
אני מחליט על סיבוב דרך החוף המערבי ודרך החוף הדרומי עד אנטליה ובחזרה דרך רמת אטליה ליוון. אנחנו יורדים דרומה לעיר "בורסה" ומטפסים בפיתולים להר ה"אולודאג". הפיסגה עדיין מושלגת. אתר תיירות חורף. לנים בבורסה. מצב הרוח מגניב, טיול אופנוע כמו שאני אוהב, למרות שהוא מעט סטרילי לטעמי אך זה בגלל הבנות. גם זה בסדר. "אחרי מצרים הכל יראה לי סטרילי" אני אומר לעצמי.

אנחנו מדרימים ל"אייווליק" שם מטפסים לאחד מהנופים הקסומים של טורקיה - "סייט-אסייטן" או בתירגום "רגל השטן". שם יש שקע גדול בצורת כף רגל בסלע שעל הצוק שהם מאמינים שהשטן קפץ משם לגיהנום. נוף קסום של לגונות פיורדים ואיים. מקום ללינה. אוהל, מדורה ולילה קר של כוכבים.

כן, בבוקר כל אחד מתקתק את תפקידו ואנחנו בדרך ל"קושאדאסי" - "אי הציפורים" בתירגום. מקום יפה להפליא, משהו בין עיירת תיירות וכפר דייגים. ביקור ב"אפסוס" הסמוכה, העיר ההלניסטית השמורה בעולם. אלכסנדר מוקדון שדד את הסיפריה שלה והעביר את כתבי העת המקוריים של גדולי הפילוסופיה היוונית לאלכסנדריה שבמצרים. מהמאה ה-11 נחו הספרים באלכסנדריה עד שבסוף המאה ה-19 השתמשו המצרים בגווילים כחומר בערה למרחצאות. בכייה לדורות.

משם לפלא הטיבעי של הר הצמר גפן. הר העשוי מסידן רך הנמס מהנביעה של מי הגופרית החמים ויוצר בזרימתו ובעזרת התורכים בריכות עגולות ומדורגות במורד. יחיד ומיוחד. אנו מתגנבים בקצה הר הצמר גפן לנביעה של המים החמים ושוכבים בתעלת המים השוצפים. הג'קוזי הטוב בעולם. "מים חמים גנובים ימתקו" אני מחייך לעצמי.

שמנו פעמנו דרומה למרמריס, נחמד. גם המרינה נחמדה. ממשיכים מערבה. איזה נופים בכביש המוביל לאנטליה. חופים בטורקיז ואנחנו לא יכולים להתאפק. מים קרים. אין אנשים. סיכון גדול להתרחץ ערומים במדינה מוסלמית דתית ברובה אך בגדי ים פשוט לא מתאימים כאן. אחרי מצרים איבדתי את תחושת הפחד. "זה טוב או רע?" אני שואל את עצמי.

באנטליה הזדכנו על חנה ומריאן שחזרו בטיסה לארץ, אריק מביט אלי ואומר "עכשיו מתחילים את הטיול"
אני צוחק. "בוא נזכיר לאופנועים את יעודם האמיתי" אני מעורר את את יצר ההרפתקנות בשנינו.
מערבה לכוון אנליה ומשם צפונה להרים האפלים של "רמת אנטליה". כאן התחיל ה"בקע הסורי אפריקאי" הנמשך דרך ה"בקעה" בלבנון אל בקעת הירדן, ים סוף ועד אגם ויקטוריה - מקורות הנילוס.
הדרך גשומה וערפילית, כביש משובש וחלקלק, אני נצמד לאחורי משאיות כדי שיפנו ויסמנו את הדרך, אין ברירה, לא רואים יותר מעשרה מטרים.

היו ימים שרכבנו מעל 800 ק"מ ביום. הגענו לצ'אנאקלה - מקום בו נילחמו בשנת 1915 אטאטורק - המצביא הטורקי מול צ'רצ'יל בקרב גליפולי על מיצרי הדרדנלים לים השחור. שם קיבלה טורקיה את דיגלה. ירח וכוכב על רקע אדום וזאת משום הדם הרב שנישפך מאלפי הרוגים משני הצדדים ובים הדם השתקפו הירח והכוכב. חצינו במעבורת את המיצרים. אנחנו לכוון הגבול.
אלכסנדרופוליס. השעה 23.30. היום רכבנו 860 ק"מ. אני מתגעגע לשינה הגונה. מלון. 50 דולר לאדם. וויכוח. 25 דולר לשנינו. מתאים.
בבוקר אני מתענין "מה התאריך"? אהה. יש זמן לביקור ב"מטאורה" בצפון יוון. צוקי גרניט מדהימים בגובהם ועליהם מבצרים, שבעה במיספר. 6 לגברים ואחד לנשים. איך הצליחו לבנות את המנזרים הללו? מדהים. "אם הם הצליחו לבנות מנזרים בגובה כזה אז בטח היתה להם הטכנולוגיה לבנות תעלות תת קרקעיות למינזר הנשים" אני מחייך לעצמי.
"יאללה, דרומה" אני אומר לאריק. "אולי עוד נספיק סיבוב קטן בפולופונס".
לפנינו יומיים עד להפלגה חזרה. אני מעדיף לבלות אותם בחופים בדרום. כפרי דייגים ושלווה על הכביש הצדדי המחבר בין פאטרס לפיראוס. לסיום סיומת.

3 ימים נוספים על הים במעבורת לחיפה. התמזגות איטית של חזרה למציאות. נוכחתי שוב שתכלית החיים שלי היא טיולי אופנועים. הגשמה עצמית. הרמוניה מושלמת ביני לבין האופנוע, האוהל, המדורה והנופים. יש עוד המון מה לראות.
מישהוא מצטרף?

למעוניינים. אני מארגן טיול לטורקיה (עם אופנועים מושכרים שם) במהלך יולי אוגוסט. אשמח למסור פרטים בטלפון 5982207-050 או במייל uriyashai@walla.com

מסלולים נוספים עם אוריה שי
טיול עם אופנוע למצרים וסיני
טיול ישראל נורבגיה בשתיים על שתיים

לראש הדף 

כתוב לנו |  אודות |  הסכם שימוש |  ש"ות |  הצהרת פרטיות |  חיפוש |  החשבון שלי |  פורום |  בית

  XNET Smart Solutions All rights reserved © 1998-2005