תיאום מס לשכירים אתר האופנועים הישראלי

חנות |  ראשי |  לוח |  פורום |  חדשות |  מאמרים וכתבות |  מדריך בתי העסק


סוס טרויאני- ZX-10R
הופיע במגזין בייקס
יונתן ענפי
צילום: גלעד קוואלרצ'יק

15 הדקות הראשונות שלי עם הנינג'ה החדש.

מטרו שופ, שם ממתין האופנוע, נכנסתי לתוך החנות ובטרם הספקתי להגיד בוקר טוב לכל הסובבים, נגלה לפני בצידו השמאלי של האולם ה ZX10R במלוא הדרו. הדבר בראשון שנפלט לי מהפה היה "מה זה הגודל הזה?!" האופנוע פשוט נראה פיצפון. כמובן שחשבתי שאני הולך לסבול. בדר"כ רוכבים בגודל שלי לא הולכים בקנה אחד עם אופנועים במידות זערוריות כדוגמת הקוואסאקי הזה.
בעוד אני מצקצק בלשוני בחוסר סבלנות וממתין כבר שיוציאו את האופנוע החוצה, העברתי מבט חטוף על גבי הפרטים השונים באופנוע שעוררו עוד יותר את החשק לרכב כבר, והתחלתי לגלות סימנים של חוסר סבלנות. כמו ילד קטן שמחכה לארוחה המוגדלת שלו בבורגר קינג ורוצה כבר לבלוע אותה.
כעבור 120 שניות נוספות, האופנוע היה מוכן עם מנוע דולק, רק לשלב לראשון ויאללה.
עד לפה עברו בערך 8 דקות...

7 דקות של אקשן
כפי ששמתם לב לכותרת, נשארתי חייב עוד 7 דקות שלמות, אבל איזה 7 דקות...
התיישבתי על האופנוע, המושב ירד אולי בחצי ס"מ, שילבתי לראשון, ומיהרתי לצומת הראשון שהיה במרחק 15 מטר ממני. דקה נוספת עד שהרמזור הואיל בטובו להתחלף לירוק, וכבר שמתי לב שהישיבה מאוד נוחה, הצליל שמשמיע האופנוע מזכיר את הנינג'ה 900 הראשון שהגיע לארץ בתחילת 95, צליל בשרני, חזק ובעל נוכחות.
הרמזור התחלף לירוק. יש לי בערך עוד 150 מטרים עד לצומת הבא, שבהם שמתי לב כי בסל"ד נמוך המנוע טיפונת רדום. התחלתי בבלימה לקראת הצומת הבא, ברגע שעצרתי, הרמזור התחלף לירוק. מיד עטתי על המצערת וסובבתי אותה כמה שיכולתי. האופנוע התחיל למשוך לפנים, מעבר החצייה שהמתין לי בצדו השני של הצומת היה טריקי ביותר. הגלגל האחורי החליק על גבי מעבר החצייה ומד הסל"ד באופן מידי עשה את דרכו מזרחה במהירות מפתיעה, ומיד לאחר שחציתי את אותו קו לבן רחב, האחיזה חזרה לגלגל, כאילו הוא בכלל לא החליק. הצמיג ננעץ באספלט החם והטיס את האף של האופנוע כלפי מעלה באופן חד ומהיר. נבהלתי? לא ממש, אולי קצת הופתעתי, אבל החיוך המטופש שנמרח על הפנים שלי היה מלווה בשטות הבאה שאותה עשיתי לקראת הצומת הבא. הרמזור מלפני הפך צהוב. בלימה חזקה ו… רולינג סטופי לא מתוכנן. זנב האופנוע חוזר לקרקע לאחר כמה שניות שנתתי לצמיג האחורי להתקרר קצת באויר.

אני בהיכון לירוק, כשלפני באופק הלא רחוק מחכה לי הירידה לנתיבי איילון ריקה לחלוטין מתנועה. המבטים של הנוסעים ברכבים שלצדי היו חלוקים, חלקם עם מבט שאומר "איזה אופנוען משוגע" וחלקם השני עם אותו חיוך מטופש כשלי וקצת ריר שנוזל להם מהפה.
הרמזור התחלף לירוק, האופנוע טס לפנים כמו רקטה, הפרונט כאילו לא סגור על עצמו, למטה, למעלה למטה, הגעתי אל המחלף לפני שבכלל הספקתי לשלב להילוך שני. העברתי לשני בשלוב פקודת הטייה ומיד, חלקו הקדמי של האופנוע נאחז באדמה ומתחיל לתקשר איתי באופן מושלם. הצמיגים נעוצים באספלט ולמרות שניסיתי לסובב את המצערת בתקווה לקבל החלקת זנב קטנה, הרגשתי כאילו האופנוע מנסה לתלוש אותי מעליו, הצמיגים סרבו לאבד אחיזה. השתלבתי לנתיב הנסיעה באיילון שמד המהירות שלי הכפיל ואף שילש את המהירות הממוצעת של הרכבים.
כן, ואלו היו רק 7 דקות ראשונות, בערך 5 ק"מ. אז תארו לכם מה יקרה אחרי 800 ק"מ ובערך 30 שעות אחרי.

רגע אחד לפני
בגיליון הקודם הספקתם לטעום על קצה המזלג את החוויה שעברה על העורך. בואו קצת נסביר לכם על מה מדובר בכלל, לפני שנכנס לפרטים השונים אודות המבחן עצמו.
בדר"כ אנחנו רגילים להשוות לדגמים קודמים ולציין אלו שינויים קיצוניים עבר הדגם החדש ועוד. אבל, מה שיפה בדוגמא שלפנינו הוא, שלא מדובר בשדרוג של דגם קודם. קוואסאקי החליטה לקחת "לוח- חלק" ו"לחרוט" על גבי הלוח משהו חדש לגמרי. ואיך החומר?! מצוין, ואיך היוצר?... למטרה זו, גייסה קוואסאקי את המיטב של המהנדסים כדי להבטיח הולדה של אופנוע סופר ספורט עם חשיבה מעמיקה בכל הפרטים הקטנים:
המנוע, פותח ע"י צוות שבראשו עומד טומוהירו קאנאזוואה (מה. לא מכירים ?!), אני לא אכנס לכל הפרטים הקטנים בשלב זה, אך די אם אציין שרוב מכלולי המנוע עשויים טיטניום, כאשר את עמעם הפליטה מכסה שכבת אלומיניום. כמו כן המנוע מצויד בממיר קטליטי. ודרך אגב. מדובר ב- 184 כ"ס (עם הראם אייר) ביחס ל- 170 ק"ג, כמעט 1.1 כ"ס ל 1 ק"ג. השילדה צרה, קשיחה וקלה מאוד, מרכז כובד נמוך מאוד. אפילו בסיס הגלגלים של האופנוע קצר ב- 15 מ"מ מה ZX-6R !!!
תקופת הפיתוח היתה ארוכה למדי, כשבמהלכה קוואסאקי עשו מחקר די מעמיק בכדי לאפשר תנוחת רכיבה אידיאלית. מיכל הדלק קעור בחלקו העליון וצר בחלקו התחתון להבטיח חביקה יעילה של הברכיים. הבלמים רדיאליים, כשהדיסקים "פרפר" ועוד ועוד. אבל אחרי הכל, דאנלופ (חברת הצמיגים) פיתחו במיוחד ל ZX-10R צמיג, העונה לשם D218F. הצמיג קל יותר, עשוי חלקיקי קרבון שחור בעלי קוטר קטן יותר (16 ננומטר, לעומת 18 ננומטר בצמיגים אחרים) על מנת לאפשר אחיזה גבוהה יותר בשילוב פחות חומר, זאת אומרת צמיג קל יותר. לוח השעונים זהה ללוח השעונים של ה ZX-6R, קטן ודיגיטלי, מצויד בנורית בקרה להעברת הילוך אשר נדלקת ב- 11 אלף סל"ד (2000 סל"ד לפני הקו האדום), ומד המהירות מחובר לחלקו האחורי של האופנוע, ז"א קוואסקי מסגירים את העובדה, שבידיים הנכונות חלקו הקדמי של האופנוע לא בדיוק יכול לשמש מד מהירות מדויק כל כך... ולגבי העיצוב של האופנוע? לא משנה אם הוא יפה או לא, מה שבטוח הוא ייחודי מאוד ואי אפשר לפספס אותו.

רדיקלי כשיגרה
תנוחת הרכיבה על גבי הנינג'ה נוחה להפליא, הרגליות ממוקמות בגובה סביר, שאינו מאלץ את הרגליים להיות גבוהות מידי ולהפריע במידת מה למרפקים. מיקום הכידון בשילוב הרכינה לפנים משלימים את הקו של הרגליות ומאפשרים שילוב של רכיבה נוחה ביחס לאופנועי ספורט, מבלי לפגוע בזריזות של האופנוע ובמרווח הטיה.
המנוע בסל"ד נמוך רדום יחסית, לא מתקבלת "בעיטה" בישבן לכל סיבוב עדין של המצערת. ברכיבה רגועה יחסית בשילוב רוכבים אשר מעדיפים להיכנס לפניה בהילוך אחד גבוה יותר, המנוע מאפשר לפתוח את המצערת בשלב מוקדם של היציאה מהפניה ולצאת ממנה באופן ליניארי ורגוע יחסית. בנקודה זו, נגמר כל הרוגע שקראתם.
ללא ספק מי שקונה אופנוע מהסוג הזה, חייב לאהוב קיצוניות באופן אובססיבי. את הנינג'ה קשה לרסן. זוהי בהמה קטנת מידות, וגם כשנסיתי להרגיע את עצמי והכרחתי את עצמי לנסות ולשמור על שפיות מסוימת, הדבר עלה בתוהו. בכל רגע נתון, בכל פניה וישורת האטרף הלך וגדל. ללא כל צל של ספק, הרכיבה על גבי הנינג'ה החדש מכריחה את הרוכב להשתמש בשכל ולא רק ב'אמוציות' שלו, כי מדובר באופנוע מסלול שפשוט הוסיפו לו מספר רישוי ולוח שעונים, ועכשיו הוא "מוכן" לרכיבה בכביש ציבורי.
בסל"ד ביניים ומעלה מדובר במטוס קרב, האופנוע מושך לפנים בעוצמה מטורפת, בתוך שניות של רכיבה עליו, נעלם ההיגיון ונכנס האינסטינקט לפעולה. האופנוע מושך לפנים. מה שלא ניסיתי לעשות על מנת שלא להפעיל לחץ ו/או משיכה של הכידון, הדבר לא היה אפשרי. בכל שלב של האצה אחזתי בכידון בעוצמה, כי פשוט לא הייתה אופציה אחרת. כשם שציינתי קודם, הפרונט מקפץ מלפנים מנסה לקרוא תגר על חוקי ניוטון. איך אפשר לא להידלק על אופנוע כאשר בהילוך הראשון ניתן לעבור את ה 150 קמ"ש...! ובהילוך שני במהירות של 160 פלוס, ניתן להרים את הפרונט בקלות ולחצות את קו ה- 200 קמ"ש מבלי להניד עפעף. אגב הספידומטר מחובר לחלקו האחורי של האופנוע, אז ככה שברגע שהגלגל הקדמי באויר ניתן להתעדכן במהירות העכשווית שלבטח היא לא איטית במיוחד.

המנוע מספק פאן מטורף, הוא מושך לפנים וגורם למרחץ דמים של חרקים על גבי החליפה והקסדה. המכוניות סביב נראות כאילו הן עומדות במקום, קו ההפרדה הלא רציף, הופך לקו לבן רציף, הנוף נמרח מסביב, אפילו זמני ההגעה ממקום למקום פשוט קצרים. בערך 9 דקות מת"א לאשדוד. ללא ספק מדובר במנוע עתיר כוח. מד המהירות מטפס על קו ה 280 קמ"ש בקפיצות קלילות (תארו לכם אם הוא לא היה דיגיטלי, בטח החוגה הייתה נשברת), המהירות המרבית שראיתי היא 299 קמ"ש, וגם נראה כאילו יש עוד.
במהירות סופר גבוהה, חלקו הקדמי של האופנוע מקפץ קלות, ומכריח את הרוכב לנסות ולהוריד בעומס הנוצר על הכידון, מכיוון שהמהמורות בכביש מובילות לתזוזה של הפרונט באופן די מפחיד לפעמים, למי שלא רגיל לזה. המשקף אגב, סימלי למדי. לא ממש מצאתי מקום להסתתר מאחורי המשקף הזעיר הזה.

טיסה בגובה נמוך
אומרים שאלוהים ברא את הטיפשים בשלב הראשון כדי להפיק לקחים. בשלב השני הוא ברא את המועצות הפדגוגיות וכן הלאה. בקיצור, היום הוא הצליח להגיע אל המוצר המוגמר – ZX 10R.
הנקודה היפה במתלי אופנוע היא, שככל שניסיתי לשחק עם משככי ההחזרה והכיווץ ועם עומס הקפיץ, תמיד חזרתי לנקודת המוצא בה קיבלתי את האופנוע. מלבד לחץ האויר המופרז שהיה בצמיגים שאותו דאגתי להוריד בערך ב- PSI 8, לא נדרש משחק רציני על מנת להשיג כיוונון מצוין, והכיוונון המקורי מעולה לרכיבה ספורטיבית בכביש הציבורי.
בין הרים הניחנים בשפע של פניות (והציפורים מצייצות) הגיע המבחן האמיתי. שדה הראיה נפתח, ולפני פניה חדה שמכריחה אותי לבצע בלימה חריפה על מנת להוריד מהירות משמעותית בתוך פרק זמן מגוחך. אני לופת את מנוף הבלם הקדמי בשילוב לחיצה על הבלם האחורי. חלקו הקדמי של האופנוע בקושי זז, הפרונט מנמיך במספר מ"מ בודדים, מד המהירות לא מצליח לעקוב באופן אחיד ביחס ליכולת הבלימה.
התקשורת עם הבלם הקדמי מעולה לאורך קו הבלימה, והשליטה בו נוחה לאין שיעור ביחס לכל דגם שאני אנסה להשוות אותו עד היום. הבלם עוצר את האופנוע בכל מהירות שלא תהיה, ביתר קלות ובתחושה מלאה לאורך קו הבלימה. הבלם האחורי עוד יותר הפתיע, מהסיבה הפשוטה שידוע כי גלגל אחורי נוטה להינעל ביתר קלות בזמן בלימה, משתי סיבות עיקריות: האחת, בזמן בלימה המשקל עובר לפנים ורמת האחיזה של הצמיג האחורי מינימלית. והשניה, כיוון שבכף הרגל (בשילוב המגפיים) התחושה בבלם פחות טובה, ולא תמיד מודעים עד כמה אנו לוחצים על הבלם. בכל זאת, מהלך המנוף ארוך מאוד, ובכדי לבצע נעילה של הגלגל האחורי נדרש באמת רוכב ברברי או לחוץ מאוד. רק כשניסיתי בכוח לנעול את הגלגל האחורי הצלחתי, וגם לא בכל המקרים. הבלם האחורי משמש בלם משלים מצוין לבלם הקדמי.
המתלה הקדמי (מזלג הפוך 43 מ"מ) מצויד במהלך של 120 מ"מ, ויכולת העקיבה שלו והתקשורת שלו עם ידי הרוכב מצוינים. למרות רמת הקשיחות הגבוהה שלו, הוא מאפשר לגלגל לעקוב על גבי מהמורות ביתר קלות, ומאפשר אחיזה מקסימלית של הצמיג הקדמי באספלט. גם שניסיתי להיות "ברברי" יחסית ברמת ההתנהגות ולעזוב את הבלם בבת אחת עמוק בתוך הפניה, המתלה עבד באופן ליניארי ואחיד, מבלי להראות סימני חולשה כלשהם. אני לא רוצה לצאת בהצהרות מוקדמות לפני שבחנו את שאר כלי הליטר, אבל המתלה פשוט מושלם (ולדעת העורך הוא המתלה הקדמי הטוב ביותר כיום בישראל). גם שיכוך ההחזרה וגם שיכוך הכיווץ עובדים באופן אחיד ומבטיחים אחיזה טובה בסיבובים.
המתלה האחורי (זרועה אלומיניום, מונו-שוק) מצויד במהלך מתלה של 125 מ"מ. המתלה קשיח מאוד, אך הוא משלים את העבודה של המתלה הקדמי ומאפשר עקיבה טובה של הגלגל האחורי עם הכביש ותקשורת רציפה עם הרוכב.
פקודת הטיה קלילה. ההיגוי של האופנוע הזה מהיר מאוד בכל סטנדרט של אופנוע ליטר. בסיס הגלגלים הקצרצר, מרכז הכובד הנמוך ומבנה הצמיג, מאפשרים היגוי מהיר, ויכולת תיקון של ההטיה בתוך הפניה ללא כל מאמץ.
בתוך הפניה המתלים עובדים מעולה, אני יורד עוד ועוד עם האופנוע, הכביש נראה ממש קרוב, ובכל זאת נראה כאילו האופנוע מזלזל בך, ואם הוא היה יכול לדבר, הוא בטח היה אומר: "זהו?, זה כל מה שאתה יכול?! אתה צוחק עלי!". הפרונט נעוץ באדמה ומאפשר שליטה מלאה בהיגוי ויכולת לקחת קווי פניה הדוקים מאוד ללא כל מאמץ.
התקשורת של האופנוע עם הכביש מעולה, במהלך הפניה מרגישים כל תזזית בכביש וכל פאק שנוצר באספלט. הרכיבה בפניה חלקה מאוד ונוחה. המיכל בנוי באופן המאפשר לחבק אותו בתוך פניה ללא כל מאמץ, כאשר הברך "מנקה" את הכביש בכל זמן אפשרי. מרווח ההטיה של האופנוע אף הוא משובח, ניתן "לשכב" עם האופנוע בתוך פניה ולרדת עוד ועוד, ובכל זאת לא נשמע צליל כלשהו של חיכוך עם הכביש למעט הברך.
שלדת האלומיניום הקשיחה מספקת תקשורת מעולה בין חלקו הקדמי של האופנוע לחלקו האחורי, בכל מאמץ ועומס שלא ניסיתי ליצור במהלך הרכיבה, השילדה לא הראתה סימני חולשה כלשהם.

שר האופנועים
מי אמר שהמשיח לא יגיע?! הוא כבר כאן! והוא עוטה גלימה שחורה שעליה רקום ה ZX-10R.
האופנוע הזה הוא הדבר הטוב ביותר שקרה אי פעם לקוואסאקי, ואולי הדבר הכי גרוע עד היום שקרה לכל שאר המתחרים (יש כבר מבחנים מחו"ל, כן?). המפלצת הזאת, שנבנתה מאפס ולא הייתה מבוססת על דגם קודם, הבטיחה ייצור של אופנוע סופר ספורט, נוח מאוד לרכיבה, חזק מאוד בסל"ד בינוני עד גבוה, מתלים מעולים, התנהגות כביש מדהימה ומרגשת, ובקיצור, דור חדש של אופנוע ספורט.
המומנט האדיר שקיים בסל"ד ביניים וגבוה שמגלה חולשה בסל"ד נמוך, מהווה(לדעתי) יתרון אדיר ביציאה מפניה לרוכבים בעלי חוסר ניסיון יחסי, וכף יד לא רגישה על המצערת. כל עוד תשמרו על סל"ד נמוך, האופנוע מרוסן יחסית. אך ברגע שתטפסו טיפונת בסקאלת הסל"ד, תצטרכו לרסן את עצמכם ומהר, ראו הוזהרתם. אל תקבלו את הרושם הלא נכון: האופנוע דורש רוכב מיומן שאדרנלין בגופו זה דרך חיים. המנוע החזק מטיס את האופנוע מנקודה לנקודה במהירות כאשר יציאה מפניה בסל"ד ביניים מלווה, או בהחלקת הגלגל האחורי, או ברעידות קלות של הפרונט המובילות להרמת הגלגל באופן לא רצוני, כמובן תלוי באספלט. רוכב לא מיומן מספיק עשוי למצוא את עצמו נזרק מעל ה"שור" הזה ביתר קלות, מבלי בכלל להבין איך הוא הגיע לזה.

לסיכום
האופנוע מטריף, הרבה זמן לא יצא לי לבקר בתחנת דלק מספר כה רב של פעמים ביום. לא יכולתי לרדת מהאופנוע. לאורך יום וקצת שעות, עשיתי יותר מ- 800 ק"מ, וברגע שהייתי צריך להחזיר את האופנוע לחברה, הרגשתי שעושים לי עוול גדול, וגם לו. בטח שמתם לב שלא ממש התייחסתי לאיך הוא מתנהג בכביש עירוני, או איך העיצוב שלו. ת'אמת, זה ממש לא מעניין, וגם אם ננסה להדר את האופנוע בקומפלימנטים כאלו ואחרים, הרי אלו מתגמדים לעומת הדבר האמיתי שמציע הנינג'ה החדש, והיא התנהגות כביש מעולם אחר.

הופיע במגזין בייקס
לראש הדף 


כתוב לנו |  אודות |  הסכם שימוש |  ש"ות |  הצהרת פרטיות |  החשבון שלי |  פורום |  בייקרס

   XNET Smart Solutions All rights reserved © 1998-2003