גלעד שליט חי אתר האופנועים הישראלי

חנות |  ראשי |  לוח |  פורום |  MotoTec |  קישורים |  חדשות |  משאל |  חדש בשוק


ארה"ב ומקסיקו

כתבה שנייה - אייל לוי, אייל כהן ירושלים

אז הכל התחיל לפני קצת יותר משנתיים בדירת רווקים מעופשת ברמת אביב הישנה בה נרקמה התוכנית להגשמת החלום - טיול אופנועים חוצה יבשת אמריקה. השחרור מהצבא קצת בושש מלהגיע בגלל אותו ביקור של הגנרל שרון בהר הבית, אך יצא אל הפועל בתחילת חודש נובמבר 2000, יום מרגש ושמח, אך גם קצת עצוב, שהחל בבקו"ם באמירת שלום לצה"ל לאחר שירות ארוך, קשה ומהנה, ושהסתיים בטיסת לילה אל ניו יורק הרחוקה, הכספומט התורן של צעירי ישראל. לא, באמת שלא ציפיתי לתקופה קלה בה אלקק דבש בפסגת התאומים (שנפלו כך פתאום...) ואקטוף את הדולרים בסנטרל פארק. לא ציפיתי גם לשקט נפשי או לחוויות מסעירות. ציפיתי רק לדבר אחד. שבתום התקופה אחזיק בידי אופנוע מצויד היטב וכוח מחודש להתחיל את המסע. אז קראנו ושאלנו, חיפשנו ומצאנו, טיילנו ובזבזנו, צחקנו ובכינו, וכשכבר כמעט ולא האמנו - יצאנו. אייל ואייל, כהן ולוי, ילידי ירושלים ואוהביה, מאוסים מבורגנות, מפחדים מחתונה ומתעלמים מהאוניברסיטה, יוצאים לפרק חדש בחיים. יהיה מסעיר ויהיה מגניב, יהיה קשה ויהיה אדיר. תהיינה אהבות ותהיינה אכזבות, תהיינה נפילות ותהיינה עליות. יהיו פצעים ויהיו מכאובים, יהיו נופים ויהיו אנשים. אך יהיה וזה כל מה שצריך. זה סיפור על חיפוש ללא אבדה, סיפור על משימה ללא מטרה. סיפור על שאלה ללא תשובה, סיפור עם סוף ללא התחלה. בגיל 26 וקצת, בלי מחויבות אך עם הרבה אהבה, אנחנו יוצאים למסע אל הלא נודע. יש האומרים - משוגע ויש האומרים -שלא נדע. אחרים אומרים - זו הדרך ויש גם האומרים - איזה מלך. אימא ואבא אמרו "רק תשמור על עצמך", וכולם כולם אמרו - בהצלחה.

ארה"ב.
נקודת התחלת הטיול - ניו יורק (NEW YORK)
מסלול: ניו יורק (NEW YORK) - ניו ג'רזי (NEW JERSEY) - דלוור (DELAWARE) - מרילנד (MARYLAND) - וירג'יניה (VIRGINIA) - צפון קרולנייה (NORTH CAROLINA - דרום קרולנייה (SOUTH CAROLINA) - ג'ורג'יה (GEORGIA) - אלבמה (ALABAMA) - מיסיסיפי (MISSISSIPPI) - לואיזיאנה (LOUISIANA) - טקסס (TEXAS).
זמן: 15/12/01 - 6/1/02
מרחק רכיבה: 2800 מייל, 4564 ק"מ.
מסמכים דרושים: דרכון, שטר בעלות, רשיון נהיגה בינלאומי, רישוי, ביטוח.
תנאי דרך: כבישים מעולים.
דלק : מצוין. כ - 1.5 דולר לגלון.
תקלות: נתיכים שרופים.
מעבר גבול אל מקסיקו: מקום - ריינוסה. זמן - שעה. תשלום - כ - 25 דולר. בעיות - בכניסה למקסיקו יש להציג כרטיס אשראי כערובה לתשלום נזקים.

הבוקר החל בעצלתיים. אני זוכר שחיפשתי משהו כבד להנחית על השעון המעורר שבמשך השנה האחרונה צלצל מוקדם בבוקר. יותר מדי מוקדם. מכיוון שזה היה הבוקר האחרון לשמוע אותו מצלצל החלטתי שהפעם אני עושה את זה ביסודיות. בדיוק כשהרמתי את המגף החדש, שרה נכנסה לחדר ושאלה כמה סוכר בקפה. לפני שיצאה עוד הספיקה להנחית עליי את המשימה הקשה להעיר את כהן. אח, איזה בוקר נפלא להתחיל מסע אופנועים.

אחרי הקפה (מגעיל כמובן) הצצתי לשעון כדי לגלות שאנחנו באיחור. גררנו את עצמנו לחנייה הקפואה והתרנו את האופנועים מהשלשלאות. כמו כל דבר שעושים במינוס שלוש מעלות , גם אריזת האופנועים התארכה הרבה מעבר לצפוי ורק לקראת תשע היינו מוכנים למסדר ציוד אחרון. וויכוח קטן שהיה לכהן עם חוקי הפיזיקה (אופנוע מועמס הוא בד"כ אופנוע רחב וכבד יותר...) עלה לו בנפילה מהאופנוע כבר אחרי שני מטרים של נסיעה כשהעלינו את האופנועים לכביש הראשי. האצבע נחתכה ונחבשה מיד והאופנוע, כיאה לאופנועי דו"ש מסיביים, נותר ללא נזק. צילמנו עוד כמה תמונות, נפרדנו יפה לשלום מגדי (אחי הנאמן) ויצאנו לדרך. ההתרגשות הייתה בשיאה ולרגע שכחתי איך נוהגים. אחרי שמצאתי את כל הידיות והרגליות במקומן הצלחתי לשלב הילוך ולהתחיל לרכב. עם אהוד בנאי על האוזניים הרגשתי שזה באמת זה. היום יוצאים לדרך. עוד לפני שאהוד סיים את השיר הראשון הצצתי למראה כדי לגלות ששני האופנועים שעקבו אחריי נעלמו כלא היו. עצרתי בצד, חיכיתי דקה, חיכיתי שתיים, וכשאהוד הגיע ל"עיר מקלט" כבר חזרתי על עקבותיי. הפנים של כהן כבר אמרו הכל. יש לו פנצ'ר באופנוע. שנה של תכנון מדוקדק לפרטים ואנחנו תקועים פחות מק"מ אחד מהבית. הכל בגלל מסמר קטן, הכל בגלל מסמר. בקור מקפיא, כזה שיש רק בניו יורק (NEW YORK) באמצע דצמבר, הפשלנו שרוולים וכמו גדולים תיקנו את הפנצ'ר.

זו הייתה סיבה טובה לבדוק מה שווים כלי העבודה שעליהם שילמנו במיטב כספנו. את מירב האביזרים קנינו בחנות האופנועים הגדולה בניו יורק - CYCLE THERAPY השייכת לשלושה ישראלים. תקציב רב הוקצב לכך וזאת מאחר והחלטנו להיות מוכנים לרע מכל. דרך החנות גם הכרנו את שרה, השותפה השלישית לתחילת המסע. שרה היא בחורה קנדית בשנות העשרים המאוחרות לחייה שלאחר נישואים לא מוצלחים החליטה לעשות מעשה ולטייל במרכז אמריקה על אופנוע. מצוידת בב.מ.וו חדיש ובהרבה מוטיבציה החלטנו לצרף אותה בדקה התשעים לחלקו הראשון של המסע. אולי כאן המקום להודות שהיא קנתה אותנו כבר מהרגע הראשון שהיא הורידה את הקסדה מהראש תוך נפנוף השיער לאחור. ההורמונים הגבריים גברו אפילו על העובדה שהיא הזמינה פיצה עם אנשובי שזה כשלעצמו אומר הרבה על בן אדם.

אל הדרך חזרנו לקראת צהרים ו 300 המייל שהוקצבו לנסיעת היום הפכו לבקושי 150. רדת הערב הביא אותנו לחנות ללילה במלון דרכים איפשהוא במדינת דלוור (DELAWARE). מבט חטוף לערוץ מזג האוויר לימד אותנו שמחר צפוי לרדת גשם בנתיב הנסיעה ושהמשימה שקבענו לעצמנו - חציית החוף המזרחי של ארה"ב במינימום זמן, עומדת להיות "קצת" יותר קשה ממה שתיארנו. זה לא שאין מה לראות בארה"ב. ההפך הוא הנכון. זו מדינה יפהפייה השווה טיול בפני עצמו. ההחלטה שלא להתעכב בארה"ב נבעה מהעובדה שהעונה היבשה והנוחה לטיול במרכז אמריקה נמצאת בפתח ומחייבת יציאה מארה"ב בשיא החורף בו הקור המקפיא מקשה מאוד על הרכיבה באופנוע. בנוסף, עלות הטיול בארה"ב יקרה שבעתיים וטיול שם ייאלץ לחכות לתקופה אחרת בחיים. אולי אחרי שנעשה כבר את המיליון השני כי את הראשון לא ממש הצלחנו...


Blue Ridge Parkway

את נתיב הנסיעה לכיוון מקסיקו קבענו יחד עם קרי, אמריקאי חביב וקאובוי לשעבר ממדינת ג'ורג'יה, שחרש בחייו את כל כבישי ארה"ב. הנתיב התבסס בעיקרו על הכביש המפורסם, ה - Blue Ridge Parkway, הנע על רכס הרי האפלצ'ים מצפון-מזרח לדרום-מערב במזרחה של ארה"ב. ממה ששמענו הכביש אמור להיות אחד מהיפים בארה"ב ודרך נוחה ומהירה לעבר הגבול עם מקסיקו. אל הכביש הגענו לאחר מספר ימי רכיבה במדינת וירג'יניה (VIRGINIA) וללא תקלות מיוחדות באופנוע. היציאה מצפון מזרח ארה"ב והכניסה למדינות הדרום הורגשה עם ההגעה לדרומה של וירג'יניה (VIRGINIA) בגבול עם צפון קרוליינה (NORTH CAROLINA). אופי האנשים השתנה פלאים, צורת הדיבור הפכה איטית ומוטעמת יותר והזמן, בעיקר הזמן שיש פתאום לאנשים לדבר אתך, להקשיב ולעזור. כל זה, ובעיקר השינוי המרענן במעבר בין אוטוסטרדות מהירות אל כבישים משניים, הכניס בנו הרבה רוח בקונסים שעזר אפילו להתגבר על הקור האיום ששרר בפסגת הרכס. כהן היה הראשון שנטל את ההובלה בכביש ובניגוד לציפיות מוקדמות הוא רכב לאט, אולי אפילו לאט מדי. לא שהיו לי טענות לגבי אופן הרכיבה הבטוח אבל לומר את האמת, הכביש "ביקש" יותר מזה. נטלתי את ההובלה והגברתי את קצב הנסיעה ,ולשמחתי, המראה בישרה הפעם טובות ושני הרוכבים דלקו אחריי תוך הסתגלות מהירה לקצב החדש. הכביש סיפק חוויית רכיבה שגברה אפילו על הציפיות המוקדמות. זהו כביש יפהפה עם המון נקודות עניין בדרך ונופים מהממים.

אמנם ההנאה הייתה בשיאה אך מזג האוויר המשיך להיות בעוכרינו. התכנון הראשוני היה להמשיך על רכס האפלצ'ים עד לגבול טנסי (TENNESSEE) ומשם לאלבמה (ALABAMA), אך ככל שהמשכנו לשהות באזור הרכס כך ירדו הטמפרטורות והתרבו הימים הגשומים. המסקנה שהתבקשה הייתה תכנון מעמיק יותר של צירי הנסיעה בתלות בטופוגרפיה. קצת קשה לישראלים הבאים ממדינה שרובה הגדול נמצא בגובה נמוך ובעלת אקלים חצי-מדברי המספק טמפרטורות גבוהות במשך רוב חודשי השנה, להבין את ההשפעות האקלימיות של רום רב. התעמקות נוספת במפה הביאה אותנו לשנות במקצת את המסלול ולמצוא נתיב שירחיק אותנו מעט מהרכס ויעלה את הטמפרטורה. כך היה שבמקום לנוע בכיוון דרום-מערב התחלנו לנוע דרומה אל עבר מדינות דרום קרוליינה (SOUTH CAROLINA) וג'ורג'יה (GEORGIA) מתוך מטרה ל"שבור" מערבה באזור קרוב יותר לשפלת החוף. אמנם הציר החדש היה ארוך יותר אך הוא ביטל כמעט לגמרי את השפעות מזג האוויר על הרכיבה ואפשר לנו לעבור מספר קילומטרים רב יותר ביום אחד.


NEW ORLEANS

את המרוץ נגד הזמן בפעם הראשונה בטיול התחלנו לקראת חג המולד. לא שחג המולד ממש אומר לנו משהו אך לשרה הוא אומר והרבה. שרה, קתולית כשרה, סימנה לנו למטרה להגיע עד חג המולד לניו-אורלינס (NEW ORLEANS) על מנת שתוכל לחגוג את חגה שם. עקב שינוי המסלול, נשאר לנו יומיים להגיע מאזור אטלנטה ג'ורג'יה (ATALANTA, GEORGIA) אל ניו-אורלינס (NEW ORLEANS) שבמדינת לואיזיאנה (LOUISIANA) מי שיציץ במפה יגלה שמדובר במרחק של כ - 750 ק"מ, פי אחד וחצי מאורכה של מדינת ישראל. כחברים טובים למסע החלטנו להיענות לאתגר ובערב חג המולד, בשעות הערב המוקדמות, נכנסנו לפאתי ניו-אורלינס (NEW ORLEANS) עם ביצים קפואות מקור ובקשה חדשה של שרה להתלוות אליה לכנסייה כדי להשתתף במיסה המסורתית בחצות הליל. בחיפוש אחר מוטל זול בעיר קיבלנו את מתנת החג הכי מתוקה שיכולנו לחשוב עליה. חדר במלון שרתון המפואר במחיר של מוטל דרכים. עד היום אני מנסה להבין מי היה מופתע יותר. הבל בוי שראה שלושה צעירים עם ביגוד מטונף צועדים על השטיחים היוקרתיים או אנחנו, שצפינו בפעם הראשונה בטיול ובטח גם האחרונה במישהו אחר שסוחב לנו את התיקים העמוסים אל החדר.


שלושת הימים הנפלאים שבילינו בניו-אורלינס (NEW ORLEANS) נשכחו מיד כשחזרנו לכבישים. הקור המשיך להכות בנו כשרכבנו לעבר טקסס (TEXAS) אך הפך חם ונעים כשהגענו ליוסטון (HOUSTON). ביוסטון תכננו לחגוג את הסילבסטר עם חברים של שרה ולבצע טיפול מקיף באופנוע. מאחר וצפינו קשיים במציאת חלקי חילוף וצמיגים במקסיקו, החלטנו על החלפת צמיגים, מסננים ושמנים עוד לפני מעבר הגבול. דבר נוסף שקבענו לעשות שם הוא מיתקון חדש לתיקי הצד. מאחר ורכשנו תיקי צד העשויים מבד ולא מקופסאות מתכת, נתקלנו בבעיות חוזרות ונשנות של שרפת התיק הימני, בצד בו נמצא המפלט. את הרמן, המסגר הקרוע, הכרנו דרך חבר של שרה ובביתו גם חגגנו במסיבה מטורפת את הסילבסטר. לאחר מספר ימים יצאנו אל עבר הגבול עם טקסס (TEXAS) עם הנג-אובר איום, מיתקון חדש לתיקי הצד והתרגשות חדשה לקראת ההגעה למקסיקו.

מקסיקו.
מסלול: ריינוסה (RAYNOSA) - קרבונרה (CARBONERA) - לה פסקה (LA PESCA) - טמפיקו (TAMPICO) - מפלי טמסופו (TAMASOPO) - סאן לואיס פוטוסי (SAN LOUIS POTOSI) - סאן מיגל דה אלנדה (SAN MIGUEL DE ALLENDE) - פאצקווארו (PATZCAURO) - איקסטפה (IXTAPA) - אקפולקו (ACAPULCO) - פוארטו אסקונדידו (PUERTO ESCONDIDO) - סלינה קרוז (SALINA CRUZ) - סאן קריסטובל דה לאס קאסאס (SAN CRISTOBAL DE LAS CASAS) - פלנקה (PALENQUE).
זמן: 6/01/02 - 18/2/02
מרחק רכיבה: 2558 מייל, 4169 ק"מ.
מסמכים דרושים: דרכון, שטר בעלות, רשיון נהיגה בינלאומי, כרטיס אשראי.
תנאי דרך: כבישי אספלט סבירים בד"כ ברוב המדינה. כבישי אגרה טובים יותר. המון בעלי חיים מתים. כבישים חשוכים בלילות.
דלק : טוב מאוד. כ - 2.5 דולר לגלון.
תקלות: כבל מצמד קרוע, מיתקון תיקי אוכף שבור.
מעבר גבול אל גואטמלה: מקום - לה מסילה (LA MESILA). זמן - 20 דקות. תשלום - כ - 10 דולר. בעיות - אין.

"דימה, אסטה אס מחיקו" (תגיד, כאן זה מקסיקו)? שאלנו בספרדית מיד לאחר שחצינו את הגשר. "כן, אם אתם רוצים להיכנס לארה"ב תוכלו לשחות בנהר אם תרצו…". עצרנו בצד וחיכינו ליריות. מה, כך פתאום עוברים גבול יבשתי? איפה הגדר, רצועת הביטחון, מג"ב… כל כך הרבה סרטים וסיפורים ראינו ושמענו על הגבול המפוקפק הזה בין שתי המדינות שהיינו בטוחים שמשהו רע קרה. רק כעבור מספר דקות התאוששנו והבנו שטקילה, סקס ומריחואנה זה לא כאן. מסתבר שליציאה מארה"ב אין ממש ביקורת. נכנסת למקסיקו? תדאג לגשת למשטרת ההגירה ביזמתך. לצאת משם? זה כבר סיפור אחר.
ממבט ראשון המעבר מארה"ב למקסיקו דומה למעבר בין ירושלים לבית לחם. הרבה אנשים ברחוב הולכים ללא מעש, רחובות מלוכלכים ודוכני אוכל בכל מקום. במבט שני מקסיקו היא אחת ויחידה. קיים בה קסם מיוחד שמשתלט עליך. מה הפלא שלאחר חודש וחצי שם היה מאוד קשה לעזוב?

מעודדים מכך שסומכים עלינו פנינו לסדר את הניירת. בדיעבד מסתבר שההחלטה הייתה נבונה. כ 20 ק"מ בתוך מקסיקו כבר מצאנו את המחסום הראשון שבכמותו בילינו לא מעט זמן בטיול. עוד סומכים על השילוט המצוין שקיים בארה"ב פנינו אל הכביש ה"מהיר" לאורך מפרץ מקסיקו דרומה. כבר אחרי מספר קילומטרים הבנו שטעינו. כנראה שהחיבה לסיבוב שלטי הכוונה היא לא רק מנת חלקם של הישראלים. רכבנו לאורך הים דרומה, עוצרים מדי פעם לחטוף טאקו חריף ומצחצחים את הספרדית. לכהן ולי זו הייתה חזרה לשטח המוכר של מדינה עם יותר תכלס והרבה פחות מסגרת כדוגמת ארה"ב. לשרה זו הייתה מכה קשה. כבר בעצירה הראשונה היא נכנסה להלם מהילדים שנוגעים לך באופנוע בלי לשאול. את הלילה הראשון במקסיקו העברנו על חוף הים בקרבונרה (CARBONERA) בחברת שלושה שיכורים מסביב למדורה. לפני שהם הלכו הם עוד הספיקו להזהיר שיש חבורת שודדים עם סכינים באזור ושנהיה מוכנים להפתעות. ברוכים הבאים למקסיקו.

את הבוקר פתחנו בקפה תחת השמש המחממת. שרה הסכימה לצאת מהאוהל רק לאחר שנשבענו שאין ולא היו כאן שודדים במהלך הלילה. המשכנו ברכיבה דרומה כששרה מובילה באיטיות מנסה עדיין להבין מה היא עושה בשטח עוין מלא בשודדים וסכינים ועוד בחברת שני ישראלים שלא התקלחו כבר שלושה ימים. חלפנו על פני עיר הנמל המזוהמת טמפיקו (TAMPICO) בדרך מעלה אל שרשרת הרי ה"סיירה מדרה" (SIERRA MADRE) בצפון מקסיקו. הנוף המדהים לא אחר להגיע. כבישים עמוסי סיבובים בתוך סבך ירוק עמוס באשדים קטנים. בהמלצת מקומיים פנינו אל עבר פינת חמד של מפלים ובריכות טבעיות בשם טמסופו. בדיוק בק"מ ה 55 מערבית לעיר "סיודד ולס" (CIUDAD VALES) שוכן לו גן העדן הזה. כמובן שמיד התאהבנו במקום ובקפיצות החבלים בין המפלים. את הימים הבאים העברנו בין קפיצות, טיפולים לאופנוע וערבי מדורה עמוסות אלכוהול עם קבוצת צעירים מקומית.


SAN LOUIS POTOSI

את המפלים עזבנו לאחר ארבעה ימים מתוך כוונה לרדת דרומה לעיירה המפורסמת "סאן מיגל" (SAN MIGUEL). הגשם השוטף שהחל לרדת תפס אותנו לא מוכנים ונאלצנו לבזבז זמן יקר על החלפת הלבוש וכיסוי הציוד. את הלילה נאלצנו להעביר במוטל זול בעיר "סאן לואיס פוטוסי" (SAN LOUIS POTOSI). למרות ששמענו סיפורים לפני הטיול על בעלי מלונות שיסכימו להכניס את האופנוע לתוך המלון, לא האמנו עד שראינו זאת במו עינינו. חנייה כמובן לא הייתה שם ולא בעלת הבית תפסיד שלושה תיירים בגלל בעיה זעומה שכזו. חיש מהר פונה הלובי משולחנות, כסאות ועציצים ותוך חמש דקות ניצבו להם שלושת האופנועים מתחת לאף של פקיד הקבלה לשמירה צמודה. הגשם שלא פסק לרדת במשך יומיים והמיצוי של העיר הקצת משעממת הזו הוביל אותנו להחלטה האמיצה לרכב דרומה לעבר "סאן מיגל" (SAN MIGUEL) תחת גשם שוטף. למרות שמדובר על רכיבה קצרה של כשעתיים והיינו מצוידים במיטב הציוד העמיד לגשם, מצאנו עצמנו לאחר מספר שעות בתוך חדר שנראה היה יותר כמו חבל כביסה עם שלוש מיטות מתחתיו. המושג עמיד למים הפך מאותו היום לבדיחת הטיול. המושג אולי נכון לרכיבה של 20 דקות מהעבודה לבית תחת גשם אבל בטח שלא לרכיבה של מספר שעות. למזלנו, העיירה באמת הייתה מקסימה כפי ששמענו והעבירה לנו בנועם את זמן ייבוש הבגדים. העיירה, למי שלא מכיר, מאוכלסת בעיקר באומנים אירופאים ואמריקאים שמאסו מקצב החיים המהיר ועברו לשקט שמעניק המקום ולמעיינות החמים הרבים שקיימים באזור. העיירה יפה ושקטה עם כיכר מרכזית יפהפייה וכיפית. את השהייה שם גם ניצלנו לשיחת סיכום עם שרה שהחליטה לשנות כיוון ולשוב לאהובה החדש שפגשה ביוסטון, ארה"ב. בואו רק נאמר, ובזה נסכם את פרק שרה בטיול, שלא הזלנו דמעה מהפרידה הפתאומית.



ZIVATANEJO
את חופי מקסיקו כל אחד מכיר. גם אם לא הייתם שם, תמיד תוכלו לדמיין את התמונה המפורסמת מסצינת סיום הסרט המצוין "חומות של תקווה" בו פוגש מורגן פרימן את טים רובינס על חוף העיירה ז'יואטנחו. מצוידים בתמונה הזו החלטנו להגשים חלום ישן ולבקר באותו חוף ממש. הצצה מהירה במפה הביאה אותנו לשבור דרום מערב אל עבר החוף הפסיפי. הקור שהתפתח בימים האחרונים דחה לנו את התוכנית ביום אחד ואת הלילה הקפוא העברנו מכורבלים בשקי השינה בעיירה פאצקווארו (PATSCAURO).
במקום ציפתה לנו קבלת פנים חמה על ידי זוג מטיילי אופנועים בריטים מבוגרים שלקחו פסק זמן מהחיים לטובת טיול דומה לשלנו. היה נעים להעביר חוויות וטיפים תוך ישיבה על כוס תה מהביל (את הבירה הם כבר סיימו…). לאחר קימה מאוחרת במיוחד יצאנו רק בשעות הצהרים אל יום הרכיבה המהנה ביותר עד כה בטיול. בחרנו לרדת מההרים אל עבר החוף בכביש 120 עליו שמענו המלצות טובות מאנט וג'ון, המטיילים הבריטים. הכביש היה מדהים. בחלקו הראשון הוא עבר דרך יערות ירוקים משגעים ביופיים ובחלקו השני דרך אזור צחיח מאוד הרווי בקקטוסים ובצמחייה מדברית טיפוסית. מבלי ששמנו לב עברנו כ 400 ק"מ של רכיבה עד להגעה אל הים.

במקום ציפתה לנו קבלת פנים חמה על ידי זוג מטיילי אופנועים בריטים מבוגרים שלקחו פסק זמן מהחיים לטובת טיול דומה לשלנו. היה נעים להעביר חוויות וטיפים תוך ישיבה על כוס תה מהביל (את הבירה הם כבר סיימו…). לאחר קימה מאוחרת במיוחד יצאנו רק בשעות הצהרים אל יום הרכיבה המהנה ביותר עד כה בטיול. בחרנו לרדת מההרים אל עבר החוף בכביש 120 עליו שמענו המלצות טובות מאנט וג'ון, המטיילים הבריטים. הכביש היה מדהים. בחלקו הראשון הוא עבר דרך יערות ירוקים משגעים ביופיים ובחלקו השני דרך אזור צחיח מאוד הרווי בקקטוסים ובצמחייה מדברית טיפוסית. מבלי ששמנו לב עברנו כ 400 ק"מ של רכיבה עד להגעה אל הים. מאחר ונכנסנו אל שעות הערב תכננו להציב את האוהל על החוף בעיירה "פלאיה אזול" (PLAYA AZUL). שוטרים שראו אותנו מחפשים מקום להציב את האוהל המליצו לנו בצורה עדינה לבחור מקום אחר אם ברצוננו לקום מחר בבוקר שלמים. השוטרים טענו שהמקום כרגע מסוכן מאוד ונעשה טוב לעצמנו אם נמשיך לרכב עוד כמאה ק"מ דרומה אל עבר איקסטפה (IXTAPA), עיירת נופש תיירותית הסמוכה לז'יווטנחו (ZIVATANEJO). לאחר התלבטות קשה החלטנו לנסוע על אף הלילה אל עבר חוף המבטחים. השעה הייתה כבר מאוחרת והיינו אחרי רכיבה ארוכה אבל לא הייתה לנו אופציה טובה יותר. בנסיעה זהירה ואיטית בין מאות פגרי החיות ששכבו על הדרך הגענו בשלום לאיקסטפה (IXTAPA) לקראת חצות. עייפים מאוד ובחשכה מוחלטת פרסנו את האוהל בזמן שיא והנחירות לא אחרו לבוא. רק בבוקר, למשמע קולות בצרפתית, התעוררתי מחלום מתוק שאני בפריז. מסתבר שאמש, בגלל החושך המוחלט, תקענו את יתדות האוהל בין שני קרוואנים של מטיילים קנדים מחבל קוויבק מבלי לדעת. זה לא לקח יותר משתי דקות להתחבב עליהם ולזכות בקפה עשוי כמו שצריך שפתח את היום בצורה נפלאה יחד עם השמש המלטפת.


PUERTO ESCONDIDO
בטן גב על חוף הים זה בדיוק מה שהיינו צריכים לאחר הקור בהרים. את גופנו קילפנו בקושי מהחול החם אחרי כמה ימים. אל תטעו, לא מיהרנו לחזור אל ההרים. בסה"כ החלטנו לשנות מיקום ולרדת עוד דרומה אל עבר העיר המפורסמת אקפולקו (ACAPULCO). בחום גבוה שהצריך עצירות דחופות במהלך הרכיבה התנהלנו בעצלתיים אל עבר העיר. האמת, אקפולקו נראית הרבה יותר טוב כשקפטן סטובינג עצר בה במהלך שיט התענוגות בספינת האהבה. אמנם העיר נחשבת לאחת מערי התיירות המפורסמות במקסיקו ואולי זו גם הסיבה שלא ממש חיבבנו אותה. המון תיירים אמריקאים בחופשה גודשים את העיר, המחירים עולים בהתאם ויסלחו לי האמריקאים, גם רמת הגועל.

מפלט שקט מצאנו בחוף הקרוואנים "פיה דה לה קווסטה" (PIE DE LA CUESTA) המרוחק כ 8 ק"מ מהעיר הלוהטת. מסתבר שבעונת החורף הקשה בקנדה, בורחים הקנדים בהמוניהם אל עבר מקסיקו וגואטמלה מנוידים בקרוואנים מצוידים. "פיה דה לה קווסטה" (רגל המעלה), הוא חוף ידוע בקרב קנדים חביבים. די מהר נכנסנו לעניינים והתחברנו לקבוצה גדולה של צעירים מקוויבק. גם זוג הבריטים אנט וג'ון התגלגלו להם לשם וקיבלו אותנו שוב בקבלת פנים חמה. מסתבר שהם תקועים שם בגלל שסתום שבור ומחכים לחלק שנשלח במיוחד מארה"ב. פדרו, צעיר קנדי דובר צרפתית התגלה ככשרון גיטרה מעולה, הרבה פחות בתחום השירה. במשך יומיים בילינו בבטן גב ובשירי עם קנדים בצרפתית עם "חבורת הזמר" של פדרו. אחרי ערב "על האש" גדול שארגנו כל חברי חוף ואחרי שלמדנו לזייף במשך מספר ימים החלטנו להמשיך עוד דרומה אל עבר חוף הגולשים הצעיר - "פוארטו אסקונדידו" (PUERTO ESCONDIDO).

זה לא סוד שירושלמים לא מטיבים לשחות ולרוב אנחנו גם לא מסתירים זאת. כמובן שהנתון הזה קצת נשכח כשחוף הים עמוס בבחורות יפות מכל קצוות תבל. הרי במה כבר שונה גלישת גלים לעומת ציפה בים המלח? ואז מה אם מדובר בגלים שנחשבים לחזקים והאכזריים ביותר בעולם? אז זהו, שלא. ואת זה הבנו מיד כשהורדנו את מפלס האוקיינוס הפסיפי בכמה ליטרים. כנראה שאת הרושם הראשוני על הבחורות נצטרך ליצור באמצעים יותר קונבנציונאליים. מלבד טראומת הגלישה, חוף "פוארטו אסקונדידו" (המפרץ הנסתר) חקוק בזיכרוננו כשם נרדף לסתלבט פראי, מסיבות חוף, בחורות יפות והרבה אלכוהול. לאחר שכבשנו כרבע משטחו של אתר הקמפינג "קורטז" ( CORTEZ-מומלץ מאוד), הקמנו מטבח, פינת ערסלים וחדר אוכל פגשנו שוב את פדרו וחבורת הזמר ויחד העברנו לא פחות משבועיים נפלאים. גם האופנועים זכו לטיפול שוטף, החלפת כבל מצמד (שנקרע) ולניקוי יסודי לאחר שהטבענו אותם בחול ברכיבה מהנה. כאן גם פגשנו בפעם הראשונה בטיול (ולא האחרונה) קבוצת ישראלים צעירה שנהנתה כמונו מאחד החופים הטובים יותר שיש למקסיקו להציע. גם החופים הסמוכים ( "זיפוליטה" ZIPOLITE, "לה פונטה" LA PUNTA) מומלצים מאוד לשהיית סתלבט ממושכת. קצרה היריעה מלתאר את שעברנו בשבועיים המטורפים שבסופם החלטנו לקחת פסק זמן ארוך מחופי הים ולטפס מעלה בחזרה להרים. היעד שנבחר היה "סאן קריסטובל דה לאס קאסאס" (SAN CRISTOBAL DE LAS CASAS), מרחק 15 שעות נסיעה שמן הסתם נצטרך לבצע ביומיים של רכיבה מאומצת עם חנייה, ככל הנראה, בעיר הנמל הדרומית "סלינה קרוז" (SALINA CRUZ).

ענן כיסה את הכביש המפותל במעלה אל 'סאן קריסטובל דה לאס קאסאס'. רגע לפני עוד יכולנו לראות את הנוף המדהים של מחוז צ'יאפס במקסיקו נפרש מתחתינו. עוד רגע ואנחנו עולים אל מעל לעננים. מלפנינו רק הכביש השחור פורץ מתוך המעטה הלבן והסמיך של הענן בתוכו אנו נוסעים. אחרי הסיבוב שמאלה כהן סימן לי עם היד להסתכל למטה. שחררתי צעקה אל הקסדה. הכל הפך לבן באחת כמו כר שלג ענק. סחטתי את המצערת לעקוף את אייל ולקול נהמת המנוע סימנתי לו לעצור בצד. את זה חייבים לצלם. אחרי הצילומים ישבנו על צלע ההר לסיגריה. מאז יצאנו בבוקר לדרך בקושי הספקנו לעשן. הנופים המקסימים שליוו אותנו בנסיעה היום גברו על הרצון לעצור. מי זוכר עכשיו שלפני כעשר שעות קיפלנו את האוהל ושקי השינה והעמסנו את האופנועים ואמרנו תודה לבעל הבית שהרשה לנו להעביר את הלילה בחצר ביתו. מי זוכר שאתמול בערב הוא ומשפחתו עמדו פעורי פה לנוכח שני הישראלים עם האופנועים שמבשלים שקשוקה על בנזינייה מול פתח ביתם.
בחמש בבוקר הוא העיר אותנו בדרכו ללוות את בתו להסעת בית הספר. אחרי אריזה מהירה של הציוד, בדיקת תקינות של האופנוע ושימון השרשרת, יצאנו לראות את הזריחה מתוך שרשרת ההרים שאל מול החוף הפסיפי. עוד כמה נפנופי ידיים לעוברים בדרך שסובבו את ראשיהם לעבר שתי המפלצות הכחולות שחלפו על פניהם במהירות, ואנחנו כבר מטפסים מעלה.
אוויר הבוקר נשאף חזק פנימה לריאות ואנחנו בדרך לעוד קטע נסיעה מרהיב. קטע שבסופו נגיע אל אחת הערים הקולוניאליות היפות ביותר במקסיקו. שם כבר נשב על על כוס קפה אל נחל'ה עסלי, ונעביר חוויות ודחקות מנסיעת היום.

כמה פעמים בחיים יוצא לכם לפגוש מומחה לקקטוסים? ובכן, לנו זה קרה. את השהות בנעימה ב"סאן קריסטובל" העברנו יחד גם גבי, מדריך טיולים וחובב קקטוסים בשעות הפנאי. גבי, צעיר ישראלי מערד בשנות השלושים לחייו, עובד מעת לעת כמדריך בקהילות היהודיות בעולם מטעם קק"ל. את הטיול הנוכחי במקסיקו ובגואטמלה הוא עשה לאחר חודשיים הדרכה בקהילה היהודית במקסיקו סיטי. את גבי חיבבנו מיד. קיבלנו אותו בזרועות פתוחות בעליית גג מוזנחת באכסניה זולה בעיירה המקסימה. כל מי שפעם ביקר בעיירה יודע שהיא לא שונה מאוד מערים קולוניאליות אחרות במרכז ודרום אמריקה, אך בה יש קסם מיוחד שקשה להסביר במילים. "סאן קריסטובל", בירת התרבות העתיקה של חבל צ'יאפס (CHIAPAS), ממוקמת בפינת עמק ירוק בין פסגות הרים ומוקפת מספר כפרי אינדיאנים שעדיין מנסים לקיים את מורשת תרבות המאיה. ההליכה ברחובות העיר, ביקור בכנסיות הרבות והמוזיאונים ושיטוט בשוק הססגוני בעיר הם חוויה תרבותית עשירה. ביום השלישי שם העמסנו את גבי על האופנועים ויצאנו לטייל בכפרים הסמוכים כדי לצפות בפסטיבל אינדיאני טיפוסי ולערוך מספר תצפיות מפסגות ההרים המיושבות באזור. גבי גם הכיר לנו את משחק הקלפים הנפוץ בקרב מטיילים ישראלים הקרוי "שיט הד", משחק שלטענתו המפוקפקת של גבי הומצא על ידו בישיבה סודית בערד של פעם. זה כמובן לא מנע מאתנו לנצח אותו שוב ושוב (טוב נו, קצת במרמה) ולהרוויח על חשבונו בירות, חטיפים ומעדנים נוספים. את השהות שם גם ניצלנו כדי לרתך את מיתקון תיקי האוכף שנשבר עוד קודם במהלך הנסיעה. בכלל, מלבד תקלות קטנות וטיפולים שוטפים, לא נזקקנו עד כה לכישורינו המכניים והאופנועים תפקדו ללא דופי. לאחר כמעט שבוע בעיירה החלטנו לעמוד מקרוב יותר על מורשת המאיה והחלטנו להמשיך (יחד עם גבי כמובן) אל עבר העיר ההיסטורית, "פלנקה" (PALENQUE).

את גבי שנסחב באוטובוסים הקדמנו במספר שעות כדי לגלות את המקום המופלא "אל פנצ'אן" (EL PANCHAN) הנמצא בפתחה של העיר ההיסטורית -מתחם הלינה הממוקם כולו בתוך ג'ונגל סבוך הוא נקודת יציאה מצוינת לטיולים באזור ולשהות נעימה בטבע. את הלילה הראשון שם העברנו בשינה על ערסלים לאחר הופעת מוסיקה עממית במסעדת המתחם. גבי, שגרר אחריו מהאוטובוס בחורה גרמניה צעירה, לא רווה מאתנו נחת ונאלץ להסתפק רק בנשיקת לילה טוב לידידתו החדשה (גבי, סליחה). למחרת יצאנו לבקר בעיר העתיקה והוקסמנו, כמו מרבית המבקרים שם, מיופייה המהמם של העיר, טכניקת הבנייה והאזור הקסום. "פלנקה", מהערים המרשימות ביותר מהתקופה הפרה-קולומביאנית, היא תחנת חובה לשוחרי התרבויות העתיקות וגם למטיילים הרוצים ליהנות מחוויה תרבותית היסטורית. את הימים הבאים במקום (לאחר שכבר הצלחנו להשיג בקתת עץ) העברנו בטיולים באזור (מפלי המים הכחולים), קומזיצים, שירה בליווי הגיטרה של כהן והמצאת שירים למומחה הקקטוס. מגבי נפרדנו בדמעות תוך הבטחה לפגישה חוזרת בארץ ויצאנו לעבר גבול גואטמלה. בתחילה עוד שקלנו מעבר בגבול קטן הסמוך ל"פלנקה" ע"מ להגיע הישר אל צפון גואטמלה ולבקר בעיר מאיה נוספת - "טיקאל" (TIKAL). מבירורים נוספים שעשינו הבנו שהמעבר כולל שיט בסירה ולכן החלטנו לוותר ולעבור בגבול יבשתי מוכר וקל יותר בין שתי המדינות. לאחר חודש וחצי אנו נפרדים בעצב ממקסיקו, מדינת האצטקים, וממשיכים במסענו דרומה אל עבר גואטמלה.

בפרק הבא - גואטמלה.
לכתבה הראשונה
עוד בנושא:
גלעד והאנפילד טיול אופנועים בהודו
מאמרים נוספים  

הונדה מבשרת על יציאת ה CB 1300 לאירופה
הורנט 600 החדש ל 2003
בלמים - מכיר ?! בייקס
לעבור את החורף יבשים
עמותת רוכבי השטח מרוץ 6 בן-שמן
מיגון למקרי תאונה - קסדות, כפפות, חליפות ונעליים
יריד ויתקין - מרוץ המוטוקרוס מספר 6
הענק העדין
אני נהג מרוצים, ואתה?
המלצות לרכישת 50 סמ"ק
דגמי הסופרמוטו החדשים של KTM
תערוכת מינכן
ויברציות לשנת 2003
ימהה YZF-R6 לשנת 2003 החשיפה המלאה
איך מוציאים רישיון לאופנוע ?
מאבק בתאונות הדרכים ?
רכיבה על רטוב
לווייתן של יבשה, בורגמן 650
נובח, אבל לא נושך (ימאהה בולדוג)
כמה טיפים חשובים בעת קניה ומכירת אופנוע
חמישה כללים בסיסים לשמירה על חייכם
גלעד והאנפילד
לראש הדף 

כתוב לנו |  אודות |  הסכם שימוש |  ש"ות |  הצהרת פרטיות |  החשבון שלי |  פורום |  בייקרס

   XNET Smart Solutions All rights reserved © 1998-2003