כל מה שצריך לדעת - צלמים גרפיקאים ודפוס אתר האופנועים הישראלי

חנות |  ראשי |  לוח |  פורום |  MotoTec |  קישורים |  חדשות |  משאל |  חדש בשוק


גיל מיוחס על המסלול
מאת גיל מיוחס
חוויותיו של גילי שהשתתף בשלושת מרוצי האספלט האחרונים באליפות יוון.
אז תשמעי יפיופה, אני לא בנוי לקשר של כל יום ולא של כל היום. אני בכלל דוגל בקשר שנותן את הסיפוק לשני הצדדים. מה? לדבר תכלס? טוב אז תראי, אאאה, לא נעים לי להגיד את זה, אבל, נו טוב, מתאים לי שנעשה ביחד סקס מטורף. אבל שלא תביני אותי לא נכון, נראה לי שאנחנו פיצוץ במיטה. לא את מבינה? אני חושב שזה דבר חשוב בחיים, אז בעצם זה אומר שאת באמת חשובה לי. בכלל, עשית את זה פעם על מיטה עם סדינים שחורים? מה כן? אז את רוצה להגיד לי שכבר..? לא חשוב. , מה את אומרת?? גם רולך בפה?, אהה, שנלך לשתות קפה.

נו טוב אז את קצת מנוסה. מה? כן, לי יש קצת ניסיון אבל אני חייב להתאמן כדי לממש את הפוטנציאל. טוב תשמעי ממש אין לי זמן לקפה, חוצמזה אני ממש לא מוצא את עצמי בבתי קפה. לא יודע, לא מוצא את הרגליים והידיים בכסא מתחת לשולחן ולא סובל לבהות בתקרה. וגם אין לנו יותר מדי מה לקשקש, כבר עברנו את הקטע של המבוכה. אני, שתדעי לך, בכלל לא אוהב לדבר יותר מידי. תגידי את יודעת במקרה כמה זה 4 לחלק ל-2? וואי, רגע, שכחתי להזמין צמיגים. טוב תשמעי, אני הולך לחשוב על כמה דברים עם עצמי. תתפשטי בינתיים, אאאה סליחה, תירגעי בינתיים, תכיני לך קפה, תאכלי משהו, אני כבר מגיע.

איזה אידיוט אני, היא כוסית לא נורמלית, עם טמפרמנט מהסוג שאפשר לחיות אתו את כל החיים עם חיוך מאוזן לגבה השמאלית, ושוב פעם אני דופק את הכל. בכלל ניראה לי שאם הייתי נותן לה להוציא מילה היא בעצמה הייתה אומרת לי את אותם הדברים, או מנפנפת אותי לקיבינמט. ווללה החיים האלה הם חתיכת בורדל. אז זהו נזכרתי, צמיגים. איפה הטלפון המזורגג הזה? לעזאזל, שכחתי את המספר. טוב, אז רגע, בוא נארגן את הדברים הפעם. מהר, הפעם מהר. זאת אומרת במהירות, זורם ומהיר, בלי להתעכב, פשוט מהר. הטיה, אחיזה, מהר. מה אכפת לי רק שיהיה מהר, או בעצם מהיר.

חזרתי דרלינג. 2, את שומעת? 2. לא, פשוט נזכרתי. בלימה חזקה בסוף, בעצם לא כ"כ חזק שיסע מהר. הלו חמודה, הגעתי. מה כבר התפשטת? רגע, וואי זה נורא מהר, מתי עוצרים? ווללה לא עוצרים, טוב אז פונים! זה חייב להיות מהר דרלינג, אחרת אנחנו בחוץ. תגידי, איך זה יכול להיות שאת נכנסת פנימה יותר טוב כשאנחנו מהירים? מה?, קטן עלייך?


רגע, צריך לצאת, אפשר לתת בגז? אופס, מזה? אנחנו בשוונג עד האגן, תנוחה מגניבה, לא? טוב תשמעי, אנחנו כבר שעה שוכבים על אותו צד של העצם, רוצה לקום? מה לא? טוב אז בואי נמשיך. גורג'ס היית מאמינה? אנחנו בסקס מטורף. רגע, חזק ימינה. מהר, מהר שמאלה. אופס עוד פעם מתהפכים. שייק מי בייבה!! "שנל, שנל". מה יותר? טוב בסדר שנל, איזה מטריף. לא חשבתי שנחזיק מעמד בלחץ כזה. תראי איזה יופי, את אפילו מתפקדת יותר טוב בלחץ.

רגע, אנחנו מאד מהירים פה. אני מאבד אותך בייב, אני מאבד אותך. אל תעשי לי את זה עכשיו. אל תחליקי לי את הראש החוצה ותשאירי אותי חרוך על סדיני הסאטן השחורים. דברי אלי, דברי איתי מותק. תגידי לי מה קורה אתך. לא רוצה לאבד אותך בשיא. אנחנו עוברים את זה מותק, את ואני סיפור אהבה מטורף. הנה אנחנו גומרים ביחד. יופי שנל שנל. הנה הזיקוקים יפה שלי, את רואה אותם? איזה יופי זיקוקים מרובעים ועוד בשחור ולבן. אני כל יום עצמאות בארץ הולך לכיכר, בחיים לא ראיתי כאלה זיקוקים. אולי הם שומרים אותם במחסן ליום עצמאות ה- 500?

מה את אומרת?, היה גדול מה?, ניראה לי שאני צריך עכשיו לנוח שנה. ואת יכולה להרים קצת את האף מותק, יש לך סיבה טובה.
תגידי, אפשר עוד פעם?
[הערה - כל שכתוב לעייל אינו אלא פרי דמיון ואמצעי המחשה. אין בו כוונה לפגיעה בכבוד כלשהו, ולא לניפוח אגו אישי. (דמיון פרוע)]

יולי 2002, הטלפון מצלצל, בצד השני חיים זנדברג איש מגניב. מושא להערצה כיוזם הספורט המוטורי על אספלט בסביבה פסימית בעליל. "רוצה לבוא להתחרות בשבוע הבא ביוון על אפריליה 125 שלנו?" שתיקה, מבט מבועט, אני אחזור אליך עם תשובה מחר. בעיות סעד, מין, כלכלה וזמן, לא יכלו כבר לשנות את מה שהיה ברור עוד לפני סגירת השפופרת (לא כולל מין). למחרת כבר הוצאתי את האינדורו הענתיקה בניסיון לחפות על שנה וחצי ללא רכיבה. חצי שעה של ניסיונות הנעה הביאו לבסוף לתפיסת מנוע ולגילוי המרעיש שהוא רקוב מהיסוד.

ג'ק רוב, ואני כבר ביוון להוט מהמראה של המסלול והאספלט האיכותיים, ..בינזון. יומיים של אימונים אינטנסיביים על המסלול ללא אופנועים בנפחים דומים שאפשר לרכב אחריהם וללימוד, ולאחר תפיסת מנוע עצבנית כמעט בשיא הטיה, הביאו אותי למרוץ המיוחל להוט וחדור מוטיבציה למעט אקשן, כשהזמנים רחוקים עד כדי 4 שניות איומות מהמוביל.

האופנוע והמרוץ כאחד היו מפתיעים ביותר בכמויות ההנאה והאתגר שסיפקו עם 125 סמ"ק דו פעימתיים לאדם ששוקל 84 קילו ובגובה 1.9 מ'. אחרי קרבות עם ילדון קליל, עם ג'יין הטום-בוי שרוכבת כמו טרזן, וזקן מקדוני. כשאני עוקף אותם בפניות והם משאירים אבק בישורות. בסוף סיימתי ובמקום חמישי, כשהרגשות מעורבים, מצד אחד נחיתות ביחס משקל מנוע, מצד שני הרכיבה שעוד רחוקה שנות אור מלספק סחורה מהסוג שאפשר להסתכל עליו.

חצי יום פנוי באתונה בדרך חזרה הביאו אותי אינסטינקטיבית ובלי שליטה לאזור חניות האופנועים שבעיר, כשאני תר אחרי איזשהו 600 סמ"ק ספורטיבי בעל מתלים ששווים מסלול.
אני מגיע לחנות של אלכסיס (אחיו של אלוף יוון במוטוקרוס 125cc שהתארח פה), ומתאהב ב-6R הצהוב שלו שנעול מתלי WP, CDI ופיירינגים מרוץ. מוכר?!?!? בסוף סגרתי אתו על אופנוע האימונים שלו שדומה לזה שראיתי רק ממודל 99. אני נוסע הביתה ושבוע שלם מנסה לעכל מה עשיתי, איך נסחפתי ואיך לעזאזל אני משלם על האופנוע ויותר גרוע על ההשתתפות במרוצים. אחרי שישבתי עם עצמי והבנתי שלא הייתי יכול לחיות עם עצמי אחרת, נשאר רק להתכונן נפשית וכלכלית לחודש ספטמבר המיוחל. חודשיים של סידורים אינסופיים, חלומות ותכנונים מסתיימים עם העלייה למטוס. משאית אחת ושני שועלים מצפון הארץ, (דורון ודני), שעוזרים לי להעביר את האופנוע למסלול שבצפון יוון ביחד עם שלהם. סיבוב ראשון על האופנוע במסלול ואני מתאהב. הידיות מתחת למשולש, סט שמעביר את הרגליות אחורה, מתלים נוקשים וגיר הפוך, גורמים לתנוחה והרגשה קיצונית בממדי ההנאה. מראש החלטתי שהיום הראשון במסלול יעבור ללא שימוש בבלמים. קשה לעמוד בפיתוי, אבל זה גורם להירגע וללמוד את המסלול ואת האופנוע. זמן הקפה - 1.40 ד' ללא שימוש בבלמים בכלל, והיום מסתיים בהרגשה שההיגוי לא מהיר וקל כמו שציפיתי, ועם זאת לא מרוצה מהביטחון בהפלת האופנוע לסיבוב, אבל מרוצה מאד מהזמנים.

יום אימונים שני, הגיע הזמן להשתמש בבלמים. המהיריות עולות, אבל ההפתעה גדולה כשאחרי חצי יום הזמן תקוע על- 1.39 ד'. זמן כמעט זהה להקפה שלי ללא בלמים! מה קורה פה לעזאזל? דורון ודני מסתכלים ואומרים שרואים שלא נוח לי על האופנוע, וממליצים שאחזיר את האופנוע למצב הנורמלי - גיר רגיל, רגליות במקומם וידיות מעל המשולש. אני במקום זה מסתפק רק בהחזרת המושב לגובהו הרגיל. בעליו הקודמים של האופנוע גמד. צמיגים חדשים והמושב מביאים אותי מייד ל- 1.36 ד', אך משאירים אותי תקוע שם, מתוסכל, ועם עקיצת דבורה שהתמקמה בתוך המגף ומחליטה לעקוץ את הקרסול כשהיא נלחצת בשיא ההרפיין. למחרת כבר אין זמן לניסיונות יום לפני התחרות. אני יוצא מהעקשנות, מחזיר את האופנוע למצב נורמלי וזוכה לברכות מהסובבים. ההיגוי ההפוך כבר דורש הרבה פחות כוח, החיבור לאופנוע הרבה יותר טוב, והזמן יורד ל- 1.34 ד'. הדבורה מאתמול ניפחה את הרגל וחייבה ביקור בבית חולים, זריקה ואנטיביוטיקה ארורה.

שבת, יום המרוץ המיוחל, אני דוחף בקושי את הרגל הנפוחה למגף ומגלה שמה שנתן הסנדלר בבית חולים מיועד להרגיע סוסים אחרי קריטת רגל. עקב התשישות אני שוכח לבדוק את לחץ האוויר עם החלפת הצמיגים לפני
המרוץ, ובדיעבד מגלה ש-6 אטמוספירות איומות מעל הרצוי בגלגל הקדמי גרמו לסיבובים להרגיש כמו רכבת הרים בלונה פארק. למעט עקיפות חוזרות ונשנות של מוטוגוצים שנראים כאילו עומדים על המסלול נשארתי מאחורי 929CBR מקומי כל המרוץ ללא קרבות אמיתיים.

יום א' מרוץ שני, מוותר על האנטיביוטיקה בבוקר, אך בכל זאת זקוק לשני רד-בול כדי לעלות למרוץ. הפעם עם לחץ אויר נכון המרוץ כבר עובר בכיף. חילופי מקום עם ה- CBR כל המרוץ, הוא עוקף בישורות, אני צולל תחתיו על הבלמים בסיבובים. מרוץ מהנה, הזמן 1.32 ד', חמישי בקטגוריה אחרי סהר שחווה בעצמו תלאות באימונים עקב נפילה, אך נראה כאילו נהנה מזה.

השבוע מסתיים בהנאה עילאית למרות הכל, ועם שני דברים מתסכלים - הזמנים שרחוקים 5-6 שניות אומללות מהמוביל, וסיבוב אחד ימני בסוף ישורת שזנדברג צלל שם מתחתי כשהוא משאיר אותי המום מהמהירות ומהקו ההדוק שנראה כבלתי אפשרי אם לא הייתי רואה את זה.

חזרה הביתה ותכנונים למרוץ הבא בנובמבר. 5 שבועות של מילואים אינטנסיביים מסתיימים במחלה שממשיכה כבר עד המרוץ. קצת מעצבן למצוא את עצמך מתבכיין שוב על אנטיביוטיקה לפני מרוץ כמו זקנה בבית אבות, כשכל השנה אתה לא מכיר אפילו אקמול. בעבודה ובלימודים כבר שכחו איך אני נראה ואני כמעט נאלץ לוותר על הנסיעה. אבל לא, מוטי הבן דוד היקר רוצה לראות מסלול וזה עושה טוב על הלב.

בלחץ הזמן אני מגיע ביום שישי, מנסה לחזור ליכולת רכיבה נורמלית ביום גשום עם צמיגים גמורים מהמרוץ הקודם. הנמכה המשולשים בטלסקופים גורמת לאופנוע להתנהג כמו שני רוצה. בערב, תוך כדי שיחה עם החברה נופל האסימון, כאילו צנח מאלף רגל לתוך קופסת פח עם תיבת תהודה של עוגב כנסיות מהמאה השש עשרה. בשליש מהישורת אני כבר בהילוך שישי בקו האדום, כשהשאר ברביעי חמישי. הסתכלות על גלגלי השיניים מאשרת את החשד, יחס שיניים 49:14 אולי עוד יאפשרו להיכנס עם האופנוע הזה למרוץ מוטוקרוס. איך לא הבנתי את זה לפני כן? ניסיונות למצוא בעיירה, או אצל הרוכבים האחרים גלגל שיניים עולים בתוהו. ניתוח יותר מעמיק מבהיר שהישורת זה עוד לא נורא כמו הבעיה שהיחס הקצר מחייב להיכנס לסיבובים בהילוך אחד גבוה ובכך הורס את ה-'הדרייב' ביציאה.

שבת, שני המרוצים מתבצעים באותו היום, כדי לפנות את יום א' למרוצי פורמולה 3. החלפת צמיגים לפני הקפות הדירוג מגלה שהסט האחרון מגיע דפוק מהמפעל, התנפחויות בצד הצמיג, ומאלצת אותי להרכיב סט צמיגים שאלי חן התאמן עליו ביום חמישי. הזמן 1.32 ד' בדירוג.

מרוץ ראשון, עדיין עצבני מסיפור הצמיגים, מתכנס רק מאמצע המרוץ ואז נהנה מקרבות נחמדים עם שני R1, ומלא מעט מראות של אופנועים שהחליקו בצידי המסלול. מרוץ שני, לאחר כשעתיים, כבר מחויך ונינוח, והמרוץ מהנה במיוחד. פתיחה טובה, הפעם ללא ווילי, ממקמת אותי מאחורי אלי וסהר. בהקפה השלישית הם כבר מתחילים להתרחק ואני מצליח לברור את נקודות התורפה של יחסי ההעברה מול נקודות התורפה שלי. אלי מאבד את הקדמי בהרפיין, חורש את האדמה ומשאיר ענן אבק. כל שאר המרוץ אני בקרבות אינטנסיביים מול שניR1 . בהקפות האחרונות זה כבר נראה כמו הסדר שלום, אני כבר יודע איפה בישורת הם יעקפו, והקסדה מתקשה לעצור את החיוך הרחב בצלילה תחתם לתוך הסיבוב. בכלל, את חווית
העקיפה במרוץ קשה לתאר במילים, אם הרכיבה במסלול זה סיפור אהבה, אז כל עקיפה היא אורגזמה על כל השלבים.

זמן הקפה 1.31 ד', מקום רביעי. לחיצות ידיים מצד יריבים במרוץ וברכות על בלימות מאוחרות נתנו עוד פידבק כדי להבין שאני לא רוכב פחות טוב מהממוצע. רק לפני שנעזוב עד הפעם הבאה, ?, נגיד שלום לג'יין הבלונדה שהחליקה במרוץ של האפריליות, או כמו שהיא מתארת את זה " איי טרן לפט לפט לפט אנד לפט און דה גראונד", התבלבלת מותק, את טרזן!

לפני החזרה לארץ אני משאיר את האופנוע בסוכנות מכירה כדי להשאיר את האופציה למכור אותו. השגת ספונסרים לספורט מוטורי ועוד לאופנועי אספלט במדינה שלנו דומה למלחמה של קופרניקוס בכנסיה במאה ה- 15 כדי להסביר שהעולם הוא עגול וסובב סביב השמש. כמו אז גם היום אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו פרימיטיביים, ההבדל הוא שבמקרה הזה ברוב מדינות העולם השלישי כבר מזמן עברו את השלב הזה ואנחנו נשארנו לבד מאחור עם סוריה, אוזבקיסטאן, שרי התחבורה לדורותיהם ואלו שחרדים. חרדים לאלוהים, חרדים לשלומם של רוכבים שבורחים ממשטרות אחרי שכבר הצליחו להימלט מצלע הר ומכוניות שממול, ואלו שחרדים שהספורט המוטורי יתמסד ויהפוך מפרזיטיות קיקיונית ומבישה למקור גאווה מול אומות העולם הנאור.


מרוצים הם עסק יקר מאד חברים, וככל שמתקדמים ברמה הוא נעשה יקר יותר. צמיגים, צמיגים, צמיגים, צמיגים,
חליפות מתבלות, כפפות ניקרעות, סליידרים נמסים, נסיעות, ימי מסלול, חופשות מהעבודה... אז עד סוף הפגרה במרץ חברי היקרים ואני נעבוד קשה ואולי נוכל להמשיך לאכול סופלקיס בארצות ניכר ולהפוך לספורטאים יותר טובים. ובינתיים, על יחסי העברה מול יכולת רכיבה, על קרבות בין ישראלים במסלול, ועוד, אם המצב הכלכלי יאפשר, בפרקנו הבא.

יש משקיעים?
ולסיום בדיחה - שר התחבורה, שר התרבות המדע והספורט, וראש הממשלה נפגשים ביום שבת על טריבונה לראות מרוץ גרנד-פרי על אדמת הקודש.

תודה לחיים אלי וירון חברי IRT שבלעדם החיים היו עם פחות עניין ופחות דאגות.

גיל מיוחס
מאמרים נוספים  

הונדה מבשרת על יציאת ה CB 1300 לאירופה
הורנט 600 החדש ל 2003
בלמים - מכיר ?! בייקס
לעבור את החורף יבשים
עמותת רוכבי השטח מרוץ 6 בן-שמן
מיגון למקרי תאונה - קסדות, כפפות, חליפות ונעליים
יריד ויתקין - מרוץ המוטוקרוס מספר 6
הענק העדין
אני נהג מרוצים, ואתה?
המלצות לרכישת 50 סמ"ק
דגמי הסופרמוטו החדשים של KTM
תערוכת מינכן
ויברציות לשנת 2003
ימהה YZF-R6 לשנת 2003 החשיפה המלאה
איך מוציאים רישיון לאופנוע ?
מאבק בתאונות הדרכים ?
רכיבה על רטוב
לווייתן של יבשה, בורגמן 650
נובח, אבל לא נושך (ימאהה בולדוג)
כמה טיפים חשובים בעת קניה ומכירת אופנוע
חמישה כללים בסיסים לשמירה על חייכם
גלעד והאנפילד
לראש הדף 

כתוב לנו |  אודות |  הסכם שימוש |  ש"ות |  הצהרת פרטיות |  החשבון שלי |  פורום |  בייקרס

   XNET Smart Solutions All rights reserved © 1998-2003